דעה

פעם עצר אותי ברחוב סופר וחבר ותיק

פעם עצר אותי ברחוב סופר וחבר ותיק:

"תשמע ! איזה מזל שפגשתי אותך!  אתה קורא צרפתית, נכון? אז תגיד לי מה בדיוק כתוב  כאן, אבל בדיוק"  - ותוקע לי מול העיניים חפיסת סיגריות – " אני באמצע סצנה בספר ונתקעתי עם זה. חסר שלא אביא תרגום מדויק!"

והוא לא היחיד. מכיר כמה סופרים שמחפשים את מספר הבית כדי לא לזייף בספר שהם כותבים ולתאר בית אחר. אז אני אומר, חברים נכבדים. יש לי חדשה בשבילכם. כבר לא חייבים. לגמרי לא. פטורים. לא נחוץ עוד לדייק. הריאליזם מת. המימסיס  מת , "המסר" מת - למן השעה שממנה המציאות התחילה לחקות את  הדימוי שלה. שאפשר לייצר מציאות ולא רק במשחקים וירטואליים ובחדרי  בריחה.  גם בחדשות שום תמונה לא שווה עוד אפילו עשר מילים. ושום זהות אינה ודאית.

ובכל זאת, כל שבוע אני קורא אצל מבקר או מבקרת אנכרוניסטיים  זה או זו – ש"התיאור אינו נאמן למציאות". וואלה?  יו דונט סיי!  בסיפור כתוב היטב  אפילו כיכר טיימס, או פיקדילי יכולות יפה מאוד  לעמוד במקום כיכר דיזינגוף המנוחה, הדמות המרכזית יכולה לנהוג כאילו היא בעיצומו של הקרב על  סטלינגרד כשהיא צופה במשחק כדורגל. מותר. הכול מותר למי שיודע לתת חופש לדמיונו ודיוק ללשונו.

ספרות מקור במשבר עמוק. למעשה – משבר אמון במערכת היחסים  בין הקוראים לסופרות וסופרי מקור. העובדה שפחות מעשרה אחוזים מכלל הספרים הנמכרים. הם ספרות מקור – היא אות למחאה השקטה של הקוראים.

כל ספרות זקוקה לטלטלה מדי כמה דורות  הספרות העברית חוותה מיני-טלטלה עוד במחצית השנייה של שנות השמונים – לפני עידן המחשב , לפני עידן האינטרנט, לפני נפילת ברית המועצות, לפני נפילת  חומת ברלין , לפני ההתפתחויות המדהימות בתחום הרובוטיקה, הצילום , מדעי החלל - ומתנהלת היום כאילו כלום לא השתנה מאז דור הפלמ"ח. הנתק עם הקוראים אינו מקרי . זוהי הפניית עורף לספרות המקומית וקבלת הספרות המתורגמת כתחליף. (תהליך הפוך  מהיחס לסרטים ישראלים: לפני עשרות שנים הצופים  בחרו בעיקר בסרטים זרים. היום הקולנוע הישראלי, המקומי, משגשג).

הרוב המוחלט זוכים ברגע  ההתעלות (והדגש הוא על ה"רגע")  עם הופעת הספר. ואכן זה אושר צרוף. אבל גם קצר, ממש כמו הזכר בדבורים  שזוכה לשנייה אחת של עונג – ומת, כך הספר : רגע של אופוריה, ולגריסה.

מי שקצת הצליחו כאן ממהרים  לחפש תחליף לקוראים הטבעיים שלהם. מסתובבים עם הספר בכל אתר שמבטיח תהילת עולם, מרצים, מדברים, מוזמנים, לוחצים ידיים ומאמינים שנוגעים בנצח. כי ספר שלך הגיע לסין! רק לחשוב על זה: שניים ורבע מיליארד סינים קמים בבוקר עם הספר שלך ( לפני שמברכים בני-האו ולפני הטאי צ'י בפארק) ! סין רחוקה, אבל אני ממליץ לעבור בחנויות ספרים באירופה. אולי תמצאו את הספר שלכם שיצא שם בתרגום לפני כמה שנים, אבל בערמת ספרים בדולר או באירו אחד.. אף אחד לא יזכור אתכם בסין ולא בדרום אפריקה או באנטארקטיקה.

 

 

 

אם תזכרו -  אז רק כאן, בחור הזה הפרובינציאלי – וגם זה רק אם תתחילו לכתוב לקהל הטבעי שלכם בכבוד. תחזרו אחריו, תפתו אותו. תביאו לו מה שהוא עדיין לא שמע ולא ראה. תפתיעו אותו. תרגשו אותו. או שלא.

ויש אחוז קטן,  זעיר, של סופרות וסופרים שכותבים ולומדים ובמקום להתעסק ביחצנות מעמיקים  ומתפתחים מספר לספר – קומץ צדיקות וצדיקים . על כאלה אמר ישו יזכו במלכות השמים (בעדכון קל שלי):: "  אומר אני לכם, אם לא תהיה צדקתכם מרבה מצדקת הסופרים לא תכנסו למלכות השמים."

(הבשורה על פי מתי, יג)

"

אנחנו ממש אהבנו!
  • הוספת הערה

שכחת סיסמא?

הזינו את כתובת המייל שלכם לקבלת מייל לשחזור סיסמה


שליחה