רון דהן - קטע מרומן גנוז

רון דהן

 

 

 

קטע מרומן גנוז

 

 

 

אליס עוברת בחלל החשוך כמו רוח רפאים, היא מתעכבת ליד הספריה ומדליקה נורת לילה קטנה שעומדת על שולחן זכוכית נמוך. ליד המנורה מונחים שני ספרים, זה על זה. היא מתיישבת בכיסא רחב ומרימה את העליון: "ספר הדרך והסגולה" מאת לאו דזה, היא קוראת את הכותרת על הכריכה העבה. היא פותחת לאט את הספר ומלטפת את הדפים הפנימיים, אך לא קוראת את האותיות המנוקדות המסודרות כבתי שיר. היא מקרבת את אפה ומסניפה את ריח הספר. אחר כך היא סוגרת, מניחה בחזרה על השולחן ומרימה את הספר השני. הכותרת כתובה בשפה לא מוכרת אך באותיות לטיניות, ככל הנראה ספרדית או איטלקית. היא לא טורחת לפתוח ומניחה אותו על הספר הקודם. דרך המרפסת היא רואה את השמיים משנים את צבעם לסגול בהיר ועמוק. היא חוזרת לספה, מדליקה שוב את הטלוויזיה ומזפזפת הלוך ושוב עד שהיא מניחה את השלט על השולחן ומרימה את שלט ה די.וי.די המונח לידו. היא לוחצת פליי ועל המסך עולה צילום מלמעלה של אוקיינוס, מים רבים מקצה אחד של מסך הפלזמה הענקי עד הקצה השני, לאורכו ולרוחבו. המצלמה טסה על המים ומתקרבת עד שניתן לראות את גווני הכחול ואת הגלים הקטנים המרעידים את שמיכת המים. נקודה לבנה מופיעה על המסך והולכת וגדלה עד שהופכת לנהיות סירת קאנו קטנה ובתוכה איש זקן, שחום ואצילי. הקריין בקולו העמק מסביר: זהו הלוחש לכרישים. מסורת עתיקת יומין של בני המקום המאמינים שאיש זה, נצר למשפחת לוחשים ידועה, יכול לפייס את רוחו של הכריש ולהביאו לפני המים ואז לצוד אותו. המצלמה מתקרבת ללחשן שמרים ידיו לשמים ומתפלל בקול עמוק. אחר כך הוא אוחז במקל קטן אליו מחוברים שלושה רעשני קוקוס עגולים ומכניס אותו למים. הוא משקשק ומרעיד את הרעשן וקורא בקול עמוק לכריש. המצלמה עוברת אל מתחת למים והקריין שוב מסביר: כרישים יכולים לשמוע רעשים במים ממרחק של מאות קילומטרים. המצלמה משוטטת בבועה הכחלחלה של האוקיינוס אך שום כריש אינו נראה. המצלמה חוזרת אל הקאנו הקטן ואל המכשף הממתין. הרבה סבלנות נדרשת, אומר הקריין, לעתים שעות שלמות. המכשף שב ומבצע את טקס הרעדת הרעשן במים וממשיך להתפלל. היום מעריב, הזקן ממתין, האוקיינוס שקט מלמעלה ומלמטה. אבל אז, לפתע, מגיע כריש מהעמקים כריש לקאנו ולמכשף. הלחשן מגביר את תפילתו וחובט במים בכל הכוח. הכריש חג סביב הקאנו והקריין מסביר: הלוחש לכרישים פייס את רוחו של הכריש. כעת הוא יכול לצוד אותו. אליס מתכווצת בכורסא כשהיא רואה כיצד הצייד מכין לולאת חבל עבה שאליה מחובר מוט וממתין לשעת כושר. הוא מביט במים בריכוז וברגע אחד הוא מושיט את ידו ותופס את הכריש בגבו. הכיש מתפתל בין ידיו החזקות אך הצייד מצליח להרים את מעט את ראש של הכריש מעל המים, להשחיל את לולאת החבל ולהדק. כעת הוא משחרר את הכריש הלכוד שמנסה בכל כוחו להשתחרר ולצלול אך מוט העץ הכבד מונע מבעדו. ואז קורה דבר מופלא, אומר הקריין, כשהכריש נכנס לפאניקה הוא קופא ומפסיק להיאבק. המצלמה משוט על גופו ההלום, עיניו הפעורות פיו התפוס. למעשה הוא נראה כמת הצף על פני האוקיינוס השקט. אליס פולטת צעקה ועוצרת את הסרט. היא רצה לחדר ונצמדת לגב  החם של הגבר הישן במיטה. היא מתייפחת אל תוך השקע שבין השכמות. הוא לא מתעורר אבל זז מעט, נצמד אליה. הוא ערום, היא מרגישה של הישבן שלו נצמד אל הכוס שלה וזה מחרמן אותה פתאום אז היא נצמדת חזק יותר. עיניו של הכריש נפערות לעברה, ריקות ומתות. היא אוחזת בזין שלו חזק עד שהיא מרגישה אותו גדל ומתרחב. הוא מנסה להסתובב לעברה אך היא לא מאפשרת לו ומצמידה את גופו למזרון ואז מטפסת עליו. הוא גונח ונכנע לה ללא מאבק של ממש. היא מכניסה ברך בין רגליו ומפשקת אותן בכוח. אצבעות ידיה נשלחות אל פיו. הוא מלקק ומוצץ אותן. היא אוחזת באגנו ומרימה מעט, מושכה את ראשו וצווארו אליה ומדמיינת זין ענק שחודר אליו. תנועות האגן שלה הופכות תכליתיות יותר, היא דופקת אותו במרץ ושורטת את גבו. הוא מנסה לשמור על שיווי משקל ולהישאר כך, מפושק, על שש. כפות ידיו מכווצות וצובטות את הסדין, גופו נמתח ומתעגל לעברה ככל יכולתו. היא מאטה מעט את תנועות האגן שלה ומתנשמת יחד אתו. בן זונה, היא פולטת, זה מה שאתה, בן זונה, ושוב מגבירה את קצב התנועות, מהדקת אחיזה בכל הכוח שיש לה. עכשיו היא מפשקת את ידיו ומפילה אותו על המיטה. היא גוהרת עליו, מתחככת עד שהיא מרגישה את הרעש שבתוכה משתולל ונפתח והיא גומרת ביבבה ומתרסקת, רפויה.

 

אנחנו ממש אהבנו!
  • הוספת הערה

שכחת סיסמא?

הזינו את כתובת המייל שלכם לקבלת מייל לשחזור סיסמה


שליחה