סיפור

כאלב אבן כאלב / אסף רפאלי

לפעמים בצהריים, סתם ככה אני יושב לי בכסא אברם אבינו שיוצא בחוץ כל יום מהחנות של הבלהביית ומסתכל על הרחוב שלנו שיש בו הרבה בלהבייתים שיש להם חנויות של קרשים ישנים וזכוכיות צבעוניות עם מנורות ושולחנות וגם פיצוציה עם ריח של ממתקים ובית קפה עם ריח של עוגות. כולם קוראים לי כלב ואפפם לא היה לי שם אחר. "בואנ'ה כלב"-"עופמפה כלב-"בחייאת שימון קח מפה את הכלב לפני שאני מרעיל אותו." בסה"כ המצב עכשיו לא רע כמו פעם וכמעט אפאחד  כבר לא קורא לי "כלב ערבי" כמו פעם כשעוד הייתי כלב ערבי שזה השם ושם המשפחה שלי.

לפני כמה ימים עברו פה איש ואשה שהם חדשים בשכונה שלנו כי בשכונה שלנו עברו לגור המון יהודים שמתלבשים לינג לאנג, כמו שאומר הבלהביית, והיתה להם כלבה שהיה לה ריח טוב מהמספרה וריח טוב מתחת לזנב ואני מייד ירדתי אליה מהכסא של אברם אבינו והתחלתי לעשות עליה דוואווינים ואז גברת "שאנל" צרחה על אדון "גרפס שווארמה" שירים מהר את גרייסי לפני שהכלב הערבי יאנוס אותה והם לא ימצאו לה צ'יוואווא גזעי כמוה. כנראה שצ'יוואווא זה שם של כלב יהודי שהזכרים שלהם נימולים. נזכרתי בימים שעוד הייתי כלב ערבי והסתובבתי עם ילד ערבי אחד וביחד הסתדרנו לנו בחנויות של עבד הקצב, אבולעפיה האופה ובממתקים של מרקו הרומני שכולם קוראים לו רומני גנב אבל מפלחים ממנו ממתקים חופשי. יום אחד איש אחד תפס את הילד גונב ארטיק ממקרר שעמד ליד דלת של בית קפה אחד, דפק לו מכות והזמין מישטרה. "אני יראה לך מה זה לגנוב יא חת'כת כלב ערבי שכמוך" הוא צרח עליו ואני נורא התבלבלתי כי כי כלב ערבי זה אני וילד ערבי זה הוא אז מה פיתאום הוא קורא לו כלב ערבי ואם הוא כלבערבי אז מי אני ומה אני ובכלל. בסוף המשטרה באה והם לקחו אותו ולא הרשו שאני ילך איתו והאיש שתפס אותו זרק עלי אבן ששברה לי צלע וצעק שנמאס לו מהכלבים הערבים והלוואי שכולנו נמות ואני שובפם התבלבלתי כי תמיד חשבתי שרק אני כלב ערבי. הסתובבתי איזה יומיים לבד, רעב, צמא ועם צלע שבורה עד שהגעתי לחנות של הבלהביית שימון, שיש לו לב זהב כמו שאומרת מרייומה אשתו. שימון ראה שאני כל כך מסכן ונתן לי מיים ופסטראמה. יום אחר כך הוא ראה שאני עדיין שם והוא הסתכל עלי בעיניים עצובות ונתן לי קצת חלב שהוא שומר במקרר בשביל הנסקפה וחת'כה נקניק מהסנביץ' שמריומה הכינה לו לארוחת בוקר ואמר לי שאם אני כבר פה אז שאני יכשכש בזנב כשאנשים נכנסים וישמור וינבח על אנשים כשהוא יוצא לסידורים. אז היום אני אצל שימון ורוב האנשים לא יודעים בכלל ששם המשפחה שלי הוא ערבי ורק היהודים החדשים שקונים את הבתים של הערבים בהמון כסף יודעים שאני בעצם כלב ערבי. לפעמים שימון יושב עם מרקו ועם עבד ועם ניסימיקו ועם אברם (לא אבינו) ועוד כל מיני אנשים עם שמות מבולגריה ורומניה ופולניה ומרוקו ויפו ועוד כל מיני מקומות שאני שומע עליהם כשהם שותים קצת ערק ואוכלים מאזות, דגים ופסטראמה, מגניבים לי קצת מתחת לשולחן ומדברים על הממשלה ועל העיריה ועל השוק ועצובים כי כל הסוחרים עוזבים כי אין להם כסף לשכירות כמו המסעדות של החדשים. "כולם עוזבים או מתים" אמר פעם שימון "וגם אני רוצה לעזוב אבל מריומה לא רוצה את הכלב בבית ואני בלעדיו לא עוזב." עכשיו הכל תלוי בי כי כל החברים של שימון אומרים שאם הוא נשאר אז גם הם לא עוזבים ושהם יעשו מלחמה נגד העיריה שרוצה שכל השוק יהיה רק בתי קפה, גלריות ומסעדות אבל אם הם לא יהיו שם הסוחרים, אז בשביל מה יהיה בכלל שווה לבוא לשוק. עכשיו אני יושב על הכסא של אברם אבינו ששימון אומר שהוא האבא של כולנו ומסתכל על הרחוב עם כל החנויות ויודע שאם שימון יעזוב אז אני יצטרך להסתדר שובפם לבד כי גם אם מריומה תסכים לקחת אותי לבית שלהם, אפפם לא יתנו לי להיות חבר של גרייסי וכל שאר הצ'יוואוות עם הריח של המספרה ואני שובפם יהיה לבד ועצוב ויזרקו עלי אבנים ויקראו לי כלב ערבי ולא סתם כלב. פעם איש אחד שכותב על סרטים אבל עכשיו העיפו אותו מהעיתון, ישב עם שימון והחברים והם דיברו על סרטים של פעם של כל מיני כוכבי קולנוע של פעם ועשו צחוקים ובכו על הימים של פרנק סינטרה והמפרי בוגארט ואינגריד ברגמן ועוד כאלה ואז האיש של הסרטים סיפר להם על כוכב אחד שקראו לו סמי דייוויס ג'וניור שאמר שהוא הבנאדם הכי דפוק בעולם כי הוא גם  כושי, גם  יהודי   וגם חסרה לו עיין. רק זה חסר לי, שיזרקו עלי אבן ויוציאו לי עיין ואני יהיה גם כלב, גם ערבי וגם בלי עיין. אז עכשיו אני יושב לי על הכיסא של אברם אבינו, מסתכל על הרחוב ומקווה שמריומה אפפם לא תסכים לקחת אותי לבית שלהם כדי ששימון לא יעזוב אותי ואת חנות הקרשים הישנים וכל החברים ישארו ושהשוק עם הסוחרים עם השמות מכל העולם ישאר כמו שהוא.

 

 

אנחנו ממש אהבנו!
  • הוספת הערה

שכחת סיסמא?

הזינו את כתובת המייל שלכם לקבלת מייל לשחזור סיסמה


שליחה