משירת העולם - אנתולוגיה מתמשכת

אנתולוגיה מתמשכת משירת העולם

וו. ה. אודן

בלוז של החומה הרומאית

 

מאנגלית טובה רוזן-מוקד

 

רוח לחה בערער מיללת

לי בטוגה כינים ובאף לי נזלת

 

הגשם בא רוטן לו מן הרקיע

אני חיל-חומה , לא אדע מדוע.

 

אד זוחל על האבן האפורה, הקשה,

נערתי בטונגריה , בגפי פה אישן.

 

אאולוס סביב ביתה מסתובב,

לא אוהב את מנהגו, את פרצופו  אתעב.

 

פיפו נוצרי הוא, לדג יתפלל.

אם תמלא משאלתו לא נוכל התהולל.

 

נתנה לי טבעת, בקוביא נתתיה.

אני רוצה את נערתי  ואת משכורתי,הא!

 

כשאצא בדימוס שתום עין

כלום לא אעשה, רק  אביט בשמים.

 

 

 

 

וו.ה. אודן ( 1907- 1973  ) נחשב משורר אנטי-אינטלקטואלי , משורר  הרגיש יותר לרעיונות מופשטים מאשר למיידיות התחושה. הוא הגדיר את השירה כ"משחק רציני"  ואת זאת מדגים השיר הזה שנכתב בשנות השלושים.

 

 

רוברט הריק

מזג אוויר נאה או שחר רמאי

נוסח  עברי, אריה זקס

 

 

היה נפלא השחר. לפני רגע הרקיע

הציג בשמנת מגדלי  תות שדה,

אך במכה נעלמו ומיד התאדה

מפרצוף עולם מתוק החיוך המרגיע.

תופי  רעם עם ברק קשרו קשר להפשיט

עולם מכל קרעיו או שרפתו לבשר.

איך נבטח בדברים ארציים כאשר

אפילו בשמים יש צביעות אנושית ?

 

 

המשורר האנגלי רוברט הריק (1674-1591) היה כומר במקצועו. על פי המשורר טניסון בן המאה ה19  היה "הגדול במשוררים הליריים של הגזע האנגלי" .

אריה זקס  נקט בתרגומיו בדרך "החיקוי" של המקור - כפי שכונתה שיטת התרגום הזאת  בידי המשורר האמריקני רוברט לואל.

 

 

שירי הייקו

מיפנית, דן דאור

 

בוסון

עץ שזיף בקור

ענף נשבר מהדהד

במרפק זקן.

 

         *

 

פרחי חרדל בר:

ביתו של כוהן בודהא.

לא נכנס. ממשיך

 

 

סוג'ו

 

רוח סערה:

עשבי הפלה רותחים  –

רותחים כבר, אבל

 

      *

 

החום כבר שכך

בריק חלום נרקמת

ליאות צהובה

 

     *

 

צינת הבוקר:

מדיף  משחת שיניים

הפה של אשתי.

 

     *

 

 

טאניגושי בוסון (1783-1715)  מהבולטחם במשוררי ההייקו הקלאסי.

סוג'ו  מייצג את הזרם המודרני של ההייקו.

 

 

 

איציק מאנגער

 

עקידת איציק

 

מיידיש: יעקב שבתאי

 

.

נדנד ערשי, גורל עיוור 
ובהקיץ אחלום,אראה
ציפור של כסף ענקית 
מעבר ים לכאן תדאה.

האם את גביע הקדוש,
את הגביע של סבי
עם יין ארץ ישראל מתוק
ציפור הכסף לי תביא?

אך מי הזכיר את שם סבי ?
הוא לקראתי צועד ובא,
אותו עגלון מסטופצ'שט:
"איציק, כבר מוכנה העקדה".

עיניו שתיהן דולקות מולי
ככוכבי סתיו שתיהן דולקות.
זקנו השב נשוב רוחות
ושבע בו דמעות גדולות.

מוליך אותי סבי ביד
על פני ערים,כפרים, קברים -
הערים קטנות,הכפרים גדולים,
אנחנו צועדים,עוברים.

אומר סבי :"העוד תזכור,
לפני שנים רבות,נכדי,
אלינו המלאך נגלה
וכך ניצלת, יחידי.

עכשיו הוא מתחרט האל,
דורש אותך שוב מידי,
אם כי רבות חייתי כבר,
רבות החזרתי נשמתי.

די ! איני זקוק עוד לחסדו
ואל יחשוב לו במרומים -
איציק,טוב שאימך כבר בקסר,
תחסוך לה בכי ומרורים".

מוליך אותי סבי ביד
על פני ערים,כפרים,קברים -
הערים קטנות,הכפרים גדולים,
אנחנו צועדים,עוברים

 

************************

 

.

 איציק מאנגער (1901 - 1949) גדול המשוררים הליריים ביידיש, השתמש בשיריו ביסודות עממיים ובתוכם שזר גם סרקאזם שנובעים מהמודעות שלו למצבו הפרדוכסלי כמשורר , שאיבד מאז השואה את קבל הקוראים שלו. את התרגום הזה של יעקב שבתאי קבלתי, נדמה לי מידיה של עדנה שבתאי והוא פורסם לראשונה בדף לספרות של ידיעות אחרונות.

 

 

 

זביגנייב הרברט

 

על תרגום שירים

 

מפולנית, צבי ויסלר (יורם ברונו בסקי)

 

כמו דבור מגושם

התיישב על הפרח

עד שנכפף הגבעול הצנום

מבקיע את טורי העלים

הדומים לדפים של מילון

שואף פנימה,

שם הריח ושם המתיקות

ואם כי הוא מנוזל

וחסר לו חוש טעם

הוא ממשיך להבקיע

עד שמכה בראשו

באבקן הצהוב

 

וכאן הסוף

קשה לחדור

מבעד לגביע הפרחים

לשורשים

על כן יוצא  הדבור

גאה עד מאוד

ומזמזם ברמה:

הייתי בפנים

ולאלה

שאינם מאמינים לו לגמרי

הוא מראה את אפו

המכוסה אבק צהוב.

        *

 

זביגנייב הרברט (1988-1924), משורר, מסאי ומחזאי . מגדולי המשוררים בפולין שאחרי מלחמת העולם השנייה.

 

 

אנחנו ממש אהבנו!
  • הוספת הערה

שכחת סיסמא?

הזינו את כתובת המייל שלכם לקבלת מייל לשחזור סיסמה


שליחה