פתיחות

3 פתיחות

 

" אותו יום ששי אחר צהרים , כאשר יצא פרץ לטייל עם בתו, כבר היה משוכנע  שאשתו בוגדת בו. הידיעה המציקה הזו שהייתה מעורפלת ימים רבים, קיבלה לפתע חיזוק ממקור לא צפוי. הוא קרע את המעטפה החומה  והכבדה שנחה בתיבת הדואר  ומצא בה את תעודת הזהות  החדשה של רחלי . כשעיין בכתוב , בוחן בחטף  את התמונה המוצמדת שלא ראה קודם לכן, נוכח לדעת שהיא הוסיפה את שם בתוליה לשמו. רק אז שב והתבונן  בצילום ביתר שימת לב, בוחן מקרוב  את הפנים המוכרים כל כך, את השיער  הנחצה בפסוקת  רשלנית, את המצח הגבוה שהיה מוצף אור בהיר , את השפתיים המלאות  המשוכות בחיוך דק, כמעט לא מורגש שמעין ידיעה חדשה טמונה בו."

 

דוד שיץ.  עד עולם אחכה. זמורה-ביתן.

 

                                               *

 

 

"אישה נמוכה נכנסה לחדרו. החדר היה חשוך, מחניק וחם. התריסים היו מוגפים וריח לא נעים  עמד בחדר.  אך שמוליק אהב ריח זה. היא הסירה את החלוק המרופט  ועמדה בלבניה. שעה ארוכה הביטה אל המיטה ששכב בה שמוליק ולא אמרה דבר. היא מתחה  את שפתיה  בהבעה שאינה חיוך, אך העויה של שאט נפש -  אולי אות  למאמץ  התרכזות. היא חשפה את חניכיה . אחת משיניה החותכות  שבורה זה שנים והיא משווה לה מראה ליצני"

 

יהושע קנז. האישה הגדולה מן החלומות.  הוצאת דביר.

 

                                               *

 

 

 

 

 

" בלילות הירח, כשאבק הרחוב עירפל את האור החיוור, סיפרו במגרש  השכונה סיפורים. בסוף החוב, בבית הקפה של אדון פינטו, ישב השטן ולגם עראק מתוך נאד  עשוי עורות עטלפים. ביערות  של שכות התקווה  סובבו אריות  שהפילו סוס במכה. בעליית הגג שבביתו  של סלאמון קבילי גר ינשוף בן אלף שקילל את כל המעז לקרב אליו. סלאמון ראה אותו."

 

נסים אלוני, חייל  טורקי מאדירנה, בקובץ  הינשוף.. ספריית תרמיל בעריכת ישראל הר.

אנחנו ממש אהבנו!
  • הוספת הערה

שכחת סיסמא?

הזינו את כתובת המייל שלכם לקבלת מייל לשחזור סיסמה


שליחה