סיפור

רמי מארק רום

 

בקרוב מאוד אקבל מכתב. מכתב לא ארוך ביותר אם כי גם לא קצר. זאת תהיה ודאי אישה, או נכון יותר גברת, ואני תכף איחפז להשיב ולהסביר לה שאינני יודע איך זה קרה וכן הלאה, אבל אני לא מי שהיא חושבת שאני, לא שהייתי מתנגד להיות פעם, ואולי אף היו ימים בהם ממש הייתי, אולם כעת לא אוכל לדעת בוודאות מתי הדבר יסתייע שוב. ואם היא מעוניינת לכתוב אל מר ר' האמיתי עליה לפנות אל הוצאת הספרים ל' או שמא בעצם... ומדוע שלא תעשה כן? לא, אל לה לחשוש להפריע למר ר' שיושב עכשיו לבטח בחדרו הנעים, מוקף כתבי-יד וספרונים ששלחו אליו לרצנזיה, לוגם מחליטת התה המרגיעה, מקנח בביסקוויטים תוצרת בלגיה האהובים עליו כל כך וגם מקבל מכתבים כמו זה ממש ומעיין בהם בזמן המוקצה לכך לפני ארוחת הצהריים והמפגש התרבותי היומי בסלון ביתו של המבקר והעורך פ'.

אל דאגה, במהרה אכתוב לך ובקלות יתברר שאנחנו, הסופר ועבדך הנאמן, שני אקסמפלרים שונים לחלוטין של המין שלנו. נכון, השם בהחלט דומה, ויש בי החשד שדווקא הוא זה שהטעה אותך. ומה בדבר הכתובת תשאלי? כן, אכן צירוף מיקרים משעשע, אך שימי לב לכך שביתי שוכן ברחוב גאולה מספר 28 בעיר ג', ואילו מר ר' הסופר מתגורר ברחוב ה-גאולה 28 בעיר ב'. לא, אין זה הוגן שתחקרי איך נודעה לי כתובתו! ונראה שאת מתכוונת אף לרמוז בנימה הזאת שלך שבחרתי לגור ברחוב ובמספר הזה בכוונה תחילה לבלבל את מעריציו, וכך לקבל בטעות מכתבים הממוענים אל מר ר' הנודע.

"לנסיבות החיים ישנה התכונה לתפוס מקום באופן עצמאי. התופעה הזאת לא תמיד נהירה לנו ההדיוטות, ורק לסופרים שבינינו הפריבילגיה לסדר כל דבר במקומו", כך אשיב לך גברת נ' היקרה, כשאקבל את מכתבך, אשר לפי כל חישוביי כבר כמעט בדרך. במחשבה שנייה, אינני רואה שום צורך להתגונן ולהתפתל. לפני הכול אתרווח לי כאן גם אני על הספה ואעמיד פנים רציניות וקומקום עם החליטה האהובה עליי, אפתח חבילה חדשה מהקרקרים תוצרת בלגיה שאקנה במעדניה היקרה ואפילו אתבונן כמה רגעים על הבול החביב שכמוהו טרם ראיתי. ואז אסקור את הפסקאות הראשונות שכוללות מחמאות כמו 'הזדהיתי עם הדמות הזאת והזאת', 'קשה להאמין איך גבר מצליח לתאר כך אישה בגיל העמידה', ואולי גם: 'אתה בטח עסוק ולא תגיע לקרוא את המכתב שלי...'. ואחר כך אקפץ ברפרוף אל הפסקה האחרונה, כמו הייתי מורגל אל סוג הקריאה ההכרחית הלא אישית הזאת, ושם אגלה תובנה, תהייה או אפילו שאלה של ממש על הדמויות ברומן, שתהיה ודאי מוסווית היטב בעוד ליטוף מענג לאגו שלי. או אולי דווקא תעמוד ישרה וגאה כמו גמבה אדומה לפני עריפת ראש בדרך להפוך לממולא במטבח של עקרת בית בעוד היא מעמידה את הרומן שלי על ערימה הכוללת עוד ועוד "חייבת לקרוא" על המדף התחתון של שולחן הקפה. הרי מה זה אחרי הכול מכתב לסופר? לא שונה מתגובה לטור הדעות בחינמון או שיחת טלפון - לבחור שיר ברדיו.

            ואולי אחרוג ממנהגי ואענה לך בפשטות שהדמויות והעלילה שלי לא ניתנות לתזוזה הגם שכל פרשנות היא מבורכת. אני מבין, את מבקשת בכל זאת להשתעשע מעט או לסגור קצוות. את יודעת מה, אין מניעה מבחינתי שְ-ו' וְ-א' יפגשו שנית כפי שהציע ליבך הרגשן. אפשר להתחיל מכך שְ-א' המסכנה המשיכה לנסוע ברכבת ולהתייפח בבכי גדול על שהותירה את אהובה מחכה בתחנה בידיים ריקות, לא יודע שהיא גילתה את זהותו. ואז היא תרד, כן מדוע שלא תרד, בתחנה הקרובה ואיזה קול פנימי ידחוף אותה לקנות כרטיס חזרה במעט הכסף שנותר עוד בצקלונה, אותו היא חסכה למען בריחתה הנועזת, ובלב הומה ורוגש תחזור אל אהובה. אך אבוי, הרי בינתיים ו' שבור הלב יהיה נתון בסערת נפש לא רגילה ולא יצליח להחזיק מעמד, על כן הוא יכתוב מכתב זריז אל מכריו וייטול את נפשו תחת הרכבת הנכנסת הראשונה לתחנה, כשאין הוא יודע שאהובתו חוזרת אליו על אותו קרון בדיוק. לא, אין אני אכזר עד כדי כך, למרות שיכול להיות נעים להחזיק את רגשותיה של גברת נ' שלנו ולהטיחם אל הקיר בתור בידור של בין ערביים. סביר יותר שאלעס לי את הקרקר הבלגי ואתן לזוג הצעיר הזדמנות נוספת ולקוראת שלי נחמה בדמות סיום אישי-אלטרנטיבי, בהקדשה מהסופר הנערץ עליה.

            והנה, הנה הגיעה השעה ועוד רגע קט ארד לבדוק כמדי יום את הדואר, רק שהפעם בטוחני שהמכתב הממוען למר ר' אכן יגיע. מה כוונתכם איך תדע לבטח? יש דברים שלא שואלים, כפי שלא נאה לברר מדוע אני מבכר את הקרקר שלי דווקא מתוצרת בלגיה ולא שווייצריה. ובינתיים, עד שהדוור יגיע אנהג כאחד האדם ואפילו אעז להתחצף לייעודי בישיבה סגופה בין ארונות הספרים וכתבי היד, ותיראו אותי מה שאעשה: אכנס אל חדר האורחים ואדליק את הטלוויזיה לצפות בתכנית אירוח, כן דווקא בתכנית אירוח. במעמדי אני יכול להרשות לעצמי לעסוק מידיי פעם בפעילות לא אינטלקטואלית כדי להדגיש את אופיי הרוחני בשאר הזמן. ואחר כך ארד במדרגות אל התיבה.

בטח חשבתם שתמיד הייתי מורגל לקבל רק שבחים ממעריצים מבלי לעבוד קשה. דעו לכם שגם אני התנסיתי בעבר בכתיבת מילים החוברות יחד לעלילה, אולם שמי עצר בעדי מלרקוח דבר מה ראוי יותר מכמה משפטים סתומים, ואילו מאז שאני נושא שם מכובד וגר ברחוב ידוע התחלתי לקבל הוקרה אמתית. אני אומר "התחלתי", אבל למעשה אתחיל ממש בעוד רגע. אכן, אין טעם לברוח יותר מייעודי על האדמה, אני סוף כל סוף מוכן למכתב הראשון. מדוע תאמרו שמדובר בזיוף או בהונאה, אני מבקש מכם בענווה שלמה, הרי העניין דומה להעברת אחריות, או חלוקת שלל הוגנת יותר. אדרבה, נדמה לכם שלסופר ר' קל ונוח להתעסק בזוטות ולהתלכלך בכל מה שמסביב? תנו לו לשבת ולחבר את הרומן הגדול הבא, ואני אקבל עליי את הניסוחים הספרותיים הדלוחים שבמענה לעקרות בית כדוגמת גברת נ'. אפילו מפליא אותי מדוע הוא לא שכר את שירותיי באופן רשמי עדיין, עם זאת אני חש שהמועד לכך בפתח הואיל ותכף יגיעו אליו הידיעות שאני, באיזה אופן ראוי, אצילי ותרשו לי אפילו מבריק, עונה לקוראים שלו, ואז, הו! אז כבר לא תהיה לו ברירה אלא לקום מהכורסה, להניח את הביסקוויט הבלגי, לנגב את טיפות התה מזקנו המדובלל ולצאת להכיר בקיומי בעולם. ומכאן קרני רק תגדל בעיני רוחו, ולא אתפלא שאהיה הדמות עליה יבסס רומן עב כרס או למצער נובלה סוחפת וקוצרת שבחים, ויתכן אף שיאסוף את מכתביי למקבץ ויפריש לי תמלוגים.

רגע אחד, בואו נפתח כבר את התיבה ונציץ פנימה. עדיין ריקה? אין דבר, גם לזה נמצא תקנה, רק נשב כאן דקה ונכתוב: "מר ר' היקר, שמי עמליה נ' ואני קוראת מסורה של כל ספריך...".

אנחנו ממש אהבנו!
  • הוספת הערה

שכחת סיסמא?

הזינו את כתובת המייל שלכם לקבלת מייל לשחזור סיסמה


שליחה