דעה

דעה

במדינת הספרות אין דמוקרטיה. היא לא מונרכיה. היא אוליגרכיה. אין בה שוויון .יש בה היררכיה.  בראש הפירמידה – הסופרות , הסופרים המשוררות והמשוררים. הם הפילוסופים של אפלטון.  וכל מי שמתחתם – עורכות ועורכים, מברות ומבקרים, עיתונאים, מגיהים והמו"לים עצמם, הם מעמד השומרים, מי שאמורים לטפח ולתמוך בספר, אם הוא ראוי, כל אחד על  פי יכולותיו והגדרת תפקידו, ואם אינו ראוי -  פשוט להניח לו להישכח. ספר נחות הוא לא פצצה מתקתקת.

מדוע תמיד הסופרות  והסופרים בראש הפירמידה? כי אם לפתע ייעלמו כולם, העורכים, המבקרים וכו. -  הספרות תמשיך להתקיים. אם יוותרו כולנו – אבל הסופרים ייעלמו – לא תהיה ספרות. וזה, לכאורה, מובן מאליו.

אבל, במציאות הקיימת בתקשורת זה ממש לא מובן מאליו. בעלי תפקידים שחובתם לקדם את הסופרים ואת יצירותיהם, המו"לים, עורכי מדורי הספרות, המבקרים – רואים את עצמם שווים בכל ליוצרים ואולי גם חשובים מהם, ולכן לא מהססים לחרוג מתחום אחריותם זו ומשתמשים בכוח הרב שניתן להם  להכתיב ליוצרים מה ואיך לכתוב – באורח ישיר או עקיף – אם ברצונם לשרוד.  יש פיתוי גדול למבקר או מבקרת להשתמש בכוחם  שניתן להם על ידי  עורך או עורכת המדור  להצליף בכותב או בכותבת, בדרך כלל – לא בחזקים והידועים שבהם, אלא במי שעדיין מתמודדים על מקומם בעולם הספרות. זה פיתוי מוכר. די שעורך או עורכת המדור ירמזו בדרכם העדינה, הסובטילית,  מה נדרש מכותבת, כותב הביקורת כדי שאלה, כדי לשמר את מעמדם בעיתון ובכלל אצל הקוראים -  יחצו את הגבול שבין ביקורת בונה ומדודה להשתלחות פרועה. זה כמו  מתאבק שרירן  שלא מתאפק להפגין את כוחו על חלשים ממנו, גם מחוץ לזירה. ואין זו לעולם התמודדות בין שווים בכוחם. אומרים: הרי הנפגעת, הנפגע רשאים להגיב. אבל המבקר מכה במקום הרגיש ביותר לסופרת ולסופר, בלב הרוטט של היצירה. הנפגע רשאי אמנם להגיב – אבל שום דבר שיאמר לא יפגע במקום רגיש במידה שווה אצל המבקר. תמיד יוכל לטעון  שנקודת ראות  שלה או שלו "אובייקטיבית", בעוד שהסופר לא יכול לטעון לראייה אובייקטיבית של יצירתו. רוב המבקרות והמבקרים האלה מאמינים שהם בעצם מקיימים מין שליחות.  לשמר את איכות הכתיבה  ולפסול את מה שראוי פסילה, גם במחיר ההשתלחות. אבל למעשה, כאמור, לא נחוץ להתייחס כלל למה שפסול בעיניך. ומה שמתחזה לשליחות הוא למעשה התפרקות של יצרים. הם לא משרתים את הקוראים אלא למעשה, משרתים את אל הממון. את הבעלים של העיתון שרוצים לרכוש קוראים  נוספים בכל שערורייה. רק הם הנהנים האמיתיים . לכל היתר זוהי אשליה של כוח זמני וחולף  - לעצמם, ונזק – בעיקר לסופרות וסופרים שעדיין מגששים את מקומם - שלפעמים הוא פגיעה חולפת ולפעמים סופנית.

אנחנו ממש אהבנו!
  • הוספת הערה

< חזרה לעמוד הבית
חיים פסח

חיים פסח הוא עורך ספרותי, מבקר ספרות ומתרגם ישראלי. הוא נולד וגדל בתל אביב, בה הוא חי גם היום. הוא נשוי ואב לבן.

שכחת סיסמא?

הזינו את כתובת המייל שלכם לקבלת מייל לשחזור סיסמה


שליחה