שלוש שאלות

שלוש שאלות לפרופ. יהודה שנהב

אתה נמצא כתיאורטיקן וכפעיל חברתי מתרגם ואקדמאי בכיר בצומת  הכי אקטואלית היום: במקום בו נבחנות העמדות של החברה ביחס לפלסטינים תושבי הארץ, ביחס למזרחים וביחס לגזענות בכלל. נכון שהכול פוליטיקה וזה בלתי נמנע, אבל אני מבקש להתמקד באספקט הספרותי והלשוני הנובע מבחינת הנושאים הללו.

  1. ראשית: איך ניתן להגדיר סופרים יהודים – ערביים ומה לדעתך מייחד אותם ביחס לאחרים?

אני מבקש להדגים, את מה שחומק מהגדרה שטוחה. כמה קוראים מכירים את  סמיר נקאש,  עליו אמר נגיב מחפוז  בשנת 1990 "אחד מגדולי הסופרים הכותבים היום בערבית.?" נקאש חי בפתח תקווה, פרסם את ספריו בערבית, איש בישראל לא קרא אותם, ובנוסף לכל זה נהגו עמיתיי לגנות את בחירתו בלשון הערבית כשפת הכתיבה. בזמנו אמר עליו סמי מיכאל:

"אין ספק שהוא בן אדם עם מנגנון של הרס עצמי... בעצם הבחירה שלו לכתוב בערבית. בשונה ממני ומשמעון בלס, שהגענו מעיראק מבוגרים יותר ולמרות זאת הסתגלנו לכתיבה בעברית. הוא הגיע ארצה ילד והיה יכול להסתגל בקלות לכתיבה בעברית."

צו הריבון שגזר אפרטהייד לשוני בין יהודים וערבים היה ברור. יהודים אמורים לכתוב בעברית, כפי שערבים כותבים בערבית, ואין לטשטש את הגבולות ביניהם. מחיקת הערבית בישראל התפשטה כמו מגיפה שקטה, לא רק במרחב הציבורי, אלא גם בקרב הדור השני והשלישי של היהודים-הערבים. בישראל של היום רק אחוז אחד של יהודים מתחת לגיל שבעים המסוגלים לקרוא ספר או עיתון בערבית. הסופר המנוח סלמאן נאטור נהג לשאול בתמיהה, ולא בהתרסה, האם היהודים הגיעו למזרח התיכון כאורחים או כדיירי קבע? על פי היחס לערבית, הלינגואה פרנקה של האזור, והיעדר סקרנות בסיסית להכיר אותה, אין ספק שזוהי הגירה קצרת טווח. 

 

 

  1.      ומהצד השני: איך ניתן להגדיר סופרים פלסטיניים כותבי עברית, ומה מייחד אותם ואיך הסופרים בשתי הקטגוריות פועלים בתוך הפרובלמטיקה הנובעת  מהניכור מהסביבה הטבעית שלהם?

במסורת הזו אפשר לציין את עטאללה מנצור  עם ספרו "באור חדש"  שנכתב בעברית, או את נעים עראידי , משורר שפרסם כעשרה קבצי שירה בעברית והיום גם סייד קשוע, איימן סיכסק ומעט מאוד אחרים .   המפתח להבנת הסוגיה נמצא לדעתי אצל אנטון שמאס שפרסם ב 1986, את הרומן המופתי  "ערבסקות" ושזכה לתגובות מחכימות של שומרי הסף של הספרות העברית. מעניינת  במיוחד תגובתו  של עמוס עוז המסמנת היטב את מהות הפרובלמטיקה:

"אני חושב שזה ניצחונה של הלשון העברית. אם הלשון העברית נהייתה אטרקטיבית דיה כדי שישראלי לא יהודי יכתוב בה, אז כנראה שהשגנו את מטרתנו".

כמו מיכאל, גם עוז מתייצב כשומר ההפרדה המוקפדת בין לאומיות ללשון, לפיה ערבים כותבים רק בערבית ועברים רק עברית. הכתיבה בעברית של שמאס ובערבית של נקאש, חרגה ממערך הזהויות הנורמטיבי של הציונות, ונתפסה כאיום מהותי על עיקרון מדינת היהודים. פלסטיני החודר לטריטוריה יהודית, ויהודי המתעקש להחזיק בלשון האויבים – דנים עצמם למידה של נידחות במרחב הלאומי- הציוני.

 

  1. כמתרגם יצירות מערבית עשית מעשה חלוצי ומבורך בתרגום ראשון של מספר תימני לעברית. מהו הפוטנציאל הניתן לתרגום מהספרות הערבית החדשה, ומה אנחנו מפסידים מאי-הידיעה אותה?

זו הסיבה שבעטיה הקמנו את סדרת "מכתוב" (הוצאת עולם חדש, במימון מפעל הפיס ומכון ון ליר) לתרגום של פרוזה ושירה ערבית: להביא את היצירה הערבית לקוראי העברית. אולם את מפעל התרגום מאתגרות שתי בעיות: האחת, שחידוש השפה העברית יצר מעקפים ומוקשים לתנועה בין העברית לערבית ומצב האויבות מחייב אסטרטגית תנועה לא קונבנציונלית בין השפות. לא תרגום שמשמר חומות (כמו רוב התרגומים מערבית) אלא כזה שממוטט אותן דרך הפרעות לשוניות. הבעיה השנייה והחמורה מכל: פחות מ- 0.5% מן היהודים בישראל מסוגלים לקרוא רומן בערבית (זאת על פי סקר שערך חוג המתרגמים במכון ון ליר בירושלים בשנת 2015). לכל אחד ואחת יש הסבר מספק, כולם חושבים שזה חשוב, כולם מתביישים, והאפרטהייד הלשוני נשמר. משום כך מלווה את הסדרה "חוג המתרגמים" ובו פועלים יותר מחמישים אישה ואיש, יהודים, ערבים, מתרגמים, עורכים וחוקרי ספרות - הרואים במלאכתם מעשה מכונן באמצעות מילים ובה עת פעולה תרבותית ופוליטית בעולם. חוג המתרגמים הוא נמל הבית שבו עוגנת סדרת הספרים מַכְּתוּבּ  ובו מתרחשת מלאכת הבירור של הניתן ושל הבלתי ניתן לתרגום, וחקירת ההבדלים ביניהם; מתגלה מרחב אפשרויות התנועה משפה לשפה ומתרבות לתרבות, על השפע המתקיים בהן וביניהן; ומתפתח דגם לפעילות עדינה מתמשכת ומשותפת בין יהודים לערבים שתכליתה פיוס באמצעות שתי השפות.

 

המלצת קריאה: 
עלי אלמקרי. היהודי היפה. מערבית: יהודה שנהב־שהרבני.

התרגום הראשון  מהספרות התימנית החדשה: סיפור אהבתם של סאלם היהודי, בנו של חרט הכפר, ופאטמה המוסלמית, בתו של המופתי. העלילה מתרחשת ברובה בכפר רַיְדָה, על רקע התסיסה השבתאית בקהילת יהודי תימן במחצית השנייה של המאה ה–17

אנחנו ממש אהבנו!
  • הוספת הערה

שכחת סיסמא?

הזינו את כתובת המייל שלכם לקבלת מייל לשחזור סיסמה


שליחה