שיחות רדיו - מדברים לאוויר

יש ספרות עברית אחרת

 

כמה מאתנו , מחוץ לאקדמיה, יודעים שהספרות העברית בימי הביניים היא יותר, הרבה יותר ממשוררי ספרד הגדולים מאבן גבירול ויהודה הלוי ועד שמואל הנגיד ואבן עזרא, ולא על פי הסדר הכרונולוגי. כמה קוראים באמת יודעים שבימי הביניים פרחה גם פרוזה עברית מרתקת, שהפרוזה העברית הזאת הייתה הכי קוסמופוליטית בתולדות הספרות העברית, חלק אינטגראלי מספרות אירופה ?

הרשו לי לנחש. מעטים מאוד. ואיך יידעו? הפרוזה העברית העשירה והמרתקת מימי הביניים לא נכללת בספרי הלימוד ולא בשום מסגרת חוץ אקדמית . נמחקה למעשה. ולמה? כי כפי שהסביר פרופ. עלי יסיף המומחה לנושא זה, היא הודרה כי היו בה אלמנטים " לא רצויים" .כי לא התייחסה ללימוד תורה, כי היא מספרת בעניינים אירוטיים וגם דמוניים ושכל מטרתה הייתה אך ורק ליהנות את הקוראים.

וכך, בעברית שכמעט לא הייתה מדוברת פרסמו מספרים עבריים , כמעט כולם אנונימיים,  בעיקר עיבודים של מעשיות נפוצות, סיפורי עם שונים באירופה, וגם תרגומים לעברית של הרומנסות הפופולאריות שהיו ידועות בשפות האחרות.למה אנונימיים, כי לא ראו עצמם כסמכות ספרותית וגם כי מעמדו של היוצר היה אחר. כך למשל גם יצירות אמנות חשובות נותרו אז  לא חתומות, ללא שם האמן , הצייר או הפסל. 

ואני מבקש להזכיר , כדי שנבין את ההישג העצום של מחברים ומתרגמים אלה – שהדברים נכתבו כאשר כמעט ולא קיימת שפה מדוברת. אנשים יושבים באירופה וכותבים בשפה שלא שמעו.

למשל, מעשיות על נשים חסודות שעוררו את תאוותם של גברים רשעים. כמו המעשה במכשף שמנסה לכבוש אישה נשואה . " לימים הלך בעלה בדרך רחוקה וציווה עליה שלא תזוז מביתה..." סוף ציטוט, ונופל בפח של האישה החכמה.

או-  המעשה מהמאה ה13 "באדם אחד שהיה עשיר גדול והיה לו אישה יפה מאוד" .." או , המעשה באישה החפה והמושמצת" .

מעניינות במיוחד הרומנסות הבינלאומיות , אותם הסיפורים שהיו נפוצים בשפות השונות של אירופה ושתורגמו לעברית. למשל עלילות אלכסנדר מוקדון שההדיר יוסף דן שכנראה תורגמו ועובדו מהערבית במאה ה12 או ה 13. או משלי סנדבר, מהסיפורים הפופולאריים ביותר במערב ובמזרח המזכיר את אלף לילה ולילה שמישהו תרגם לעברית במאה ה 12.

ואולי גולת הכותרת היא הרומנסה הבינלאומית רב המכר במאה ה13 על עלילות המלך ארתור, ובגרסה העברית, המלך ארתוש, כפי שנקרא כנראה על פי הגרסה הצרפתית. סגנון הכתיבה הוא מקראי טיפוסי : ויהי בלכתו..וכשמוע דבריהם שם בלבו ללכת...וכולי. העלילה מרתקת אבל מרתקים יותר נסיבות התרגום לעברית של המתרגם האלמוני, האפולוגיה, דברי ההתנצלות שלו: מכמה סיבות בחר לתרגם, הוא אומר : ואני מצטט:  "הראשונה, הייתה על דרך שמירת בריאות גופי כי בעוונותיי רבו צרותיי ועצמו אנחותיי.. ועוד הוא מסביר שיש אסמכתא מדרבינן, מספר על ר יוחנן, על הנביא, על כוהן גדול ובעיקר מבטיח לקורא היהודי, ואני מצטט, "מזה הספר ילמדו החוטאים דרכי התשובה וישובו אל השם... "

למעשה, סיפורו של המלך ארתור האגדי ואבירי השולחן העגול שלו, הוא סיפור המשוקע כולו במיתוסים נוצריים כמו  מיתוס החיפוש אחר הגביע הקדוש הקשור בארוחה האחרונה ובו  השתמר, כך האמינו, משהו מדמו של ישו. כך ברומאן האבירים אמאדיש די גאולא הנוגע באגדות סביב המלך ארתור, סיפור שמופיע מאוחר יותר גם בדון קיחוטה, ואני מצטט מדבריו: "והעתיקו ללשון הקודש הנבון הרופא משה די אלגבא." והוא, המתרגם, ללא ספק מודע לחריגה הזאת מספרות הקודש היהודיים ובהקדמה מנסה לתרץ, ובעצם מצטדק:" כי מזה יצא פרי תועלת גדול לקורא בו. לפי שידקדק ויזכך שכלו..ובראותי מעלת הספר ורוב התועלת, שמתי בלבי להעתיקו מלעז ללשון הקודש". סוף ציטוט. ולפני שאתם הולכים, קטע מסיפורו של ארתוש בתרגום העתיק לעברית:

"ויהי בלילה אחד והמלך היה משתעשע עם הדוכסית במיטה ונתן יד על כרסה ויאמר לה, הנה את הרה, הידעת ממי את הרה? השיבה, לא ידעתי כי מן הדוכס לא הריתי..ובלילה שבא אלי איש אחד בצורתו ותבניתו לא ידעתי מי היה, בוודאי לא הדוכס כי בשעה שאותו הפרש היה עמי במיטה נהרג הדוכס בחיל. והמלך עצר בעצמו ולא רצה להגיד אליה שהוא היה הבא אליה ואמר: הואל ואת אינך יודעת ממי את הרה, כשתלדי יינתן הילד אל מרילין שהוא יודע בחוכמת השדים וייקרא שמו ארטושין.."

אז אם תרגמו, היו מי שקראו. יהודים אחרים , שומרי מצוות, אך לא מסוגרים, אנשי העולם ולוקחים חלק בתרבות שסביבם. יהודים בימי הביניים שלא מרבים לספר עליהם, אם בכלל , שלא היו רק  קורבנות רדופים וניצולי עלילות דם אלא מעורים בתרבות הגויים, שותפים לקריאת או שמיעת רומנסות על גיבורים נוצריים או מוסלמים , על כל מה שלא יהודי כלל.

מקובל היום ללמד שתחילת הסיפור העברי היא עם ההשכלה ולא, כפי שסיפרתי כמה מאות טובות לפני כן, עם משלים, סיפורי עם, סיפורי חסידים והסיפור העברי בימי הביניים. ועוד דבר לא ספרו לנו: שפעם הייתה לנו ספרות קוסמופוליטית, חילונית, שיהודים ידעו שפות שונות והעבירו יצירות משפה לשפה וגם לעברית. שבתוך ימי הביניים הקרויים "חשוכים" חלקנו את אוצרות הספרות האירופית כמו כל עם אחר, כמו האנגלים, הצרפתים , האיטלקים , הספרדים והערבים - אבל בעברית, ובמידה שלא ידענו עד אז .

אנחנו ממש אהבנו!
  • הוספת הערה

שכחת סיסמא?

הזינו את כתובת המייל שלכם לקבלת מייל לשחזור סיסמה


שליחה