דעה

הספרות הבועטת היא לא בספרות

המהפך שהתרחש בשירה העברית  בדורם של עמיחי, זך ואבידן – ועם הדור הבא , ויזלטיר , הורביץ וולך – לא באמת התרחש בפרוזה העברית. הייתה הפרוזה של דור הפלמ"ח, והיו סופרים מעניינים אחרים , והיו יוצאי דופן בולטים בודדים כמו ס. יזהר ויואל הופמן. (יזהר, אגב, מאוד העריך את הופמן וכך כתב לי) . הבעייה לא הייתה זו שעליה התריע ברוך קורצוויל, שהסופרים אחרי עגנון – כך חשב, לא הצליחו לבטא את עצמת השבר  הרוחני בין התמוטטות העולם האמוני הישן לבין –  הצורך להחיות אותו מחדש –   אלא ההפך הגמור: בפרוזה לא  התרחשה התחדשות מהפכנית בדומה למה שקרה בשירה, אולי רק בשימוש  שכיח יותר בלשון דיבור. עכשיו, אני אומר שאם רוצים להיווכח באיזה מהסוגות באמת התחוללה מהפכה אמיתית -  יצירות שהביאו רוח חדשה , מעוררות ,מסקרנות, מאתגרות, מטרידות – צריך לפנות, לא לשירה ולא לפרוזה – אלא אל המחזאות.

  • שלושה מחזאים גאוניים היו לנו, ולא היה להם צורך להמשיך משום מקום. כי בניגוד לפרוזה ולשירה העברית , למחזה העברי  - להבדיל מהתיאטרון היהודי בשפות שונות מהכליזמרים והפורים שפיל ביידיש  ועד למחזה הראשון בשפה העברית בארץ ישראל, זרובבל , של מ.ל. לילינבלום -  לא היה ביאליק ולא היה עגנון , או שום דמויות מכוננות שישפיעו על עיצוב המחזה העברי.

.

לא היה שום שבר עם מחזות עבר גדולים. פשוט התחלה רעננה משוחררת ומהפכנית .  הם השלושה שחוללו את המהפך האמיתי – שנעצר עם מותם, וכמעט אף אחד מהם אינו מועלה בתיאטראות היום: ניסים אלוני,  השגאל של  התיאטרון העברי, חנוך לוין הברכט, וברונו שולץ העברי - (שניהם ילידי שכונות דרום תל אביב) - ויוסף מונדי, שהיגר לכאן בגיל צעיר – הכי שכוח  בהם – בקט וקצת סארטר. נכון, אף אחת מההשוואות האלה אינה מדייקת מפני שבאמת הם היו, כל אחד לעצמו – מקוריים לחלוטין ללא שום תקדים בתרבות העברית.

מי שכותבים היום פרוזה, , ורוצים לפרוץ דרכים חדשות – שלא ילכו לסופרי דור השישים, השבעים והשמונים והתשעים. לא. רק כאן בקריאה מקרוב, במחזות המודפסים של אלוני, לוין ומונדי  , תימצא להם ההשראה לחדש, לטלטל, לעורר התרגשות בתוך הביצה המנומנמת שלנו.

 

המלצות קריאה: מחזות מודפסים

נסים אלוני:

אדי קינג, אכזר מכל המלך, בגדי המלך, דודה ליזה, הכלה וצייד הפרפרים, הנסיכה האמריקנית, נפוליון חי או מת, הצוענים של יפו.

חנוך לוין:

מחזותיו של חנוך לוין בהוצאת הקיבוץ המאוחד:  חפץ ואחרים. סוחרי גומי ואחרים. יסורי איוב ואחרים. מלאכת החיים ואחרים. הזונה מאוהיו ואחרים. משפט אונס ואחרים.

יוסף מונדי:

המבשר. מושל יריחו. משקי ילדים. הטפיל. זה מסתובב, המשיח: עלייתו ונפילתו של שבתאי צבי - בהוצאת עכשיו. השיבה לשום מקום. לילות פרנקפורט העליזים. סוגרים את הלילה. מהגר עובר ושב.

אנחנו ממש אהבנו!
  • הוספת הערה

< חזרה לעמוד הבית
חיים פסח

חיים פסח הוא עורך ספרותי, מבקר ספרות ומתרגם ישראלי. הוא נולד וגדל בתל אביב, בה הוא חי גם היום. הוא נשוי ואב לבן.

שכחת סיסמא?

הזינו את כתובת המייל שלכם לקבלת מייל לשחזור סיסמה


שליחה