סיפור

עומר בארי / כוח סוס

 

אני גר בחווה הזאת בערך חצי שנה. יש כאן כמה סוסים.  הסוס האהוב עלי הוא הסוס החום שעומד כרגע בצד ולא זז. הוא עומד שם ובוהה בחלל. הסוס השני האהוב עלי זה הסוס עם העין העצלה שצוהל כל הזמן.  הסוס השלישי האהוב עלי הוא בכלל לא סוס. הוא חמור והוא התאבד לפני שבועיים.  שאר הסוסים שמסתובבים כאן הם סך הכול בסדר, אבל אני לא כל כך מבדיל ביניהם.

התפקיד שלי, בגדול, הוא להיות אחראי על תחזוקת החווה והסוסים. כל מיני תיקונים של דברים, לנקות, להביא חציר, לסרק את הסוסים ודברים כאלה.  יש לי חדר קטן בפינת החווה, בדרך כלל אני ישן שם בלילה חוץ מהפעמים שאני רואה טלוויזיה . אתמול התעוררתי פתאום באמצע בלילה. ניסיתי לחזור לישון אך כעבור כמה רגעים שוב שמעתי את זה: צהלות הסוסים. בדרך כלל מאוד שקט פה בלילה. קמתי מהמיטה ויצאתי החוצה לבוש בפיג'מה אל החווה ומשטח הרכיבה. היה ריק. ואז עוד פעם שמעתי צהלות מכיוון האורוות. הלכתי לשם בשקט והצצתי פנימה. ראיתי את כל הסוסים עומדים כרגיל בשורה, כל אחד בתא שלו.  בדרך כלל הם ישנים בשעה כזאת ובשעות היום הם פשוט מסתובבים ברחבי החווה,  או שבאים אנשים לרכב עליהם  בעזרת המאמנת שלנו ג'ורדן,  אמריקאית שהשתתפה בכל מיני תחרויות רכיבה בארה"ב שקופצים מעל מכשולים צבעוניים וזכתה בכל מיני גביעים, עד שהיא החליטה לעשות עלייה לפני כמה חודשים. היא מלמדת פה ילדים לרכב על סוסים או מבוגרים שרוצים גם . אני לא יודע עליה הרבה, היא לא מדברת יותר מידי למרות שהיא יודעת עברית די טוב.  מנשה, הבעלים של החווה אמר לי שהיה לה ילד פעם והוא מת. 

בכל אופן,  הסתתרתי מאחורי עמוד עץ והסתכלתי על המתרחש. הסוסים עמדו בשורה כרגיל אבל כל הראשים שלהם פנו לאותו צד, כאילו מביטים על משהו. הסתכלתי על המשהו, וראיתי שזה סוס קטן, שעמד לפני  כל הסוסים שבשורה, מתרוצץ  חופשי בשביל שמוביל אל התאים. אף פעם לא ראיתי את הסוס הזה. הוא  חלף על פני הסוסים הלוך ושוב . כל הסוסים צהלו בפראות ורקעו ברגליהם. הסוס הקטן, פוני בעצם,  המשיך להתהלך הלוך ושוב, לצהול ולהתהלך, מלכותי, במעין אלגנטיות כזאת. עד עכשיו היה די חשוך ולא ממש הצלחתי לראות אותו בבירור, אבל עכשיו הוא עמד יותר קרוב אליי ואלומת אור מהפנסים בחוץ האירה עליו. הוא היה לבן, פרווה מבריקה ורעמה גולשת, ומשהו היה מחובר אליו למצח. קרן. קרן בוהקת ומנצנצת משנהב או משהו כזה. ניסיתי להתקרב קצת יותר אבל אז דרכתי בטעות על מקל. הפוני הפנה מבטו בפתאומיות לאיפה שהתחבאתי. נלחצתי  וניסיתי להסתתר , להיות כמה שיותר בלתי נראה. הפוני התחיל להתקרב אלי לאט, שכלפתע כל הסוסים שוב התחילו לצהול שוב ולרקוע ברגליהם. הפוני פנה אליהם  ואני ניצלתי את המצב וברחתי משם. רצתי, יצאתי מתחום האורוות, חזרתי בשקט אל החדר שלי ונעלתי את הדלת. נשענתי על הקיר, נשמתי עמוק, וניסיתי להירגע. אז נכנסתי למיטה וכעבור כמה דקות נרדמתי. בכל זאת, זה היה יום ארוך.

למחרת בבוקר קמתי, התמתחתי ויצאתי החוצה.  הייתה שם ג'ורדן, רוכבת על הסוס החום ולצדה נערה על סוס אחר , בשיעור רכיבה, סובבת במעגלים במתחם הרכיבה.

מאורעות אמש חזרו אל ראשי, אך פרחו ממנו ברגע שראיתי את מנשה בכניסת החווה, מהנהן לי לשלום.  וואלה , נזכרתי. יום שלישי היום. יום הניקיונות. ס'עמק. שונא את יום שלישי. מהנהן לשלום למנשה נושם עמוק והולך אל המחסן. ניגש אל הדלי והמגב ומרים אותם. הולך מהמחסן, דרך החווה אל האורוות על הדשא ושורק. טו דו לו לו. ג'ורדן חולפת על פני עם הסוס החום. מסמן בראשי לשלום, היא מחזירה לי שלום חטוף וממשיכה לדהור. נכנס אל האורוות, שעכשיו ריקות. כל הסוסים או מסתובבים בחווה, או בשיעור רכיבה, או בחוץ עם מישהו שרוכב עליהם באחו.  אני טובל את הסחבה בדלי, ומרכיב אותה על המגב, מתקדם בשביל המרכזי בין תאי הסוסים. מנקה ושורק לעצמי.  לפתע משהו מנצנץ על הרצפה מושך את מבטי. אני מניח את המגב בצד ומתכופף אל המשהו. נשען על ברכי מרים את המשהו ומקרב אותו אל פניי. שערה ארוכה לבנה ומבריקה. עולה במוחי פלאשבק מליל אתמול, עם הפוני הקטן והקרן, בוהק באור הפנסים עם הרעמה הלבנה והשופעת שלו.  אני מניח את השערה בכיס שלי, קם, וממשיך לנקות את האורווה עם הסחבה והדלי.

מגיע הלילה, ואני הולך לישון בחדר שלי.בחלומי אני עומד עם פיג'מה במרכז החווה. לילה, הכול שקט ואין נפש חיה באזור. לפתע אני רואה את הפוני הלבן עם הקרן עומד בקצה החווה. עומד שם, ליד השער, ירח מלא מאחוריו, מאיר עליו . הוא אוחז בפיו משהו, אני מתקרב אליו לאט, הוא לא נרתע ולא זז, ועוצר לידו. אני רואה שהוא אוחז בפיו כובע קאובוי. כובע קאובוי חום ומבריק. חד הקרן מניד בראשו, ואני לוקח את כובע הקאובוי מפיו. חד הקרן צוהל בקול ואז התעוררתי. השמש עלתה, ויצאתי מהמיטה. היום עבר כרגיל. קצת האכלה של הסוסים, קצת תיקונים, שום דבר מיוחד.  הגיע הערב ואחריו הלילה. אחרי שצחצחתי שיניים, ניגשתי ופתחתי את ארון הבגדים שלי.  שם בין כל הג'ינסים והטי שירטים הלבנות שכב בפינה כובע הקאובוי הישן שלי, מכוסה בערימה של מגבות. העפתי את המגבות, הרמתי את הכובע וליטפתי אותו, מרגיש את מגע העור המחוספס אצבעותיי.  ואז שמעתי את זה שוב. צהלת הסוסים. יצאתי מהחדר שלי בפיג'מה. הגעתי אל האורוות, פתחתי את השער ונכנסתי פנימה.

שם הוא היה, חד הקרן המופלא.  על השביל, מול התאים של הסוסים. שנכנסתי כל הסוסים השתתקו לפתע וכל המבטים הופנו כלפיי. גם של החד קרן. אך הוא לא נבהל. זה כאילו הוא חיכה שאני אגיע. גיליתי שכובע הקאובוי עדיין בידי. נשמתי עמוק, והבטתי בחד הקרן. הייתי יכול להישבע שהוא  חייך אלי. הרמתי לאט את כובע הקאובוי והנחתי אותו על ראשי.  חשתי עוצמה שמעולם לא חשתי.  פתאום הרגשתי שמשהו בתוכי מצא את הייעוד שלו.  כאילו איזשהו פחד נעלם לפתע ועצמי האמיתי יצא לחופשי. פרץ מתוכי הקאובוי שתמיד נועדתי להיות. הבטתי בחד הקרן. הוא סימן בראשו אל עבר התאים שעמדו בהם כל הסוסים.

ניגשתי אל התאים של הסוסים ופתחתי את השערים שלהם. אחד אחד יצאו מהתאים הסוסים אל השביל במרכז האורווה. החד קרן  ירד לאיטו במורד השביל, עבר בין כל הסוסים, מחוץ לאורווה ואל תוך החווה, ואני הסוסים אחריו. כולנו עמדנו במרכז החווה.  כל הסוסים צהלו  בקול גדול, צהלות ורקיעות ברגליים אשר נשמעו ונישאו על גלי האוויר החופשי. הסוס החום שאני מכיר התקרב אליי , ליטפתי אותו, והוא סימן לי בראשו. קפצתי עליו , ללא אוכף, בהסכמה הדדית ומבינה ללא מילים. התמקמתי עליו בהרמוניה של יצורים חיים הפועלים יחדיו. לפתע חד הקרן התחיל לרוץ לעבר הגדר  המקיפה את החווה, גדר  עץ נמוכה. הוא רץ ורץ והופס, זינק מעליה אל תוך האחו הפתוח והעצום, עצר  באחת והסתובב אל עבר הסוסים ואלי. חייכתי לעצמי וליטפתי את רעמת הסוס החום שלי, כשפתאום הרגשתי טיפה נוחתת על כף ידי. אז עוד אחת, ועוד אחת. הסרתי את הכובע והבטתי מעלה. גשם התחיל לרדת. כל הסוסים הביטו זה בזה ונעו באי נוחות.החד קרן השמיע לפתע קול מוזר. פנס רחוב שעמד ליד השער האיר עליו. ואז הגשם התחיל באמת לרדת. גשם זלעפות, ממש מכה באדמה. ואז ראיתי זה.

הצבע החל להתקלף מהחד קרן. הוא המשיך להשמיע קולות מוזרים ונראה כאילו הוא בכלל לא שם לב למה שקורה לו. אני וכל הסוסים התקרבנו אליו לאט. הוא נראה עצבני , קצר רוח, כאילו רוצה שכולנו נלך אחריו.אך ככל שהגשם ירד, עוד ועוד צבע לבן נדף ממנו, ועוד ועוד שיער לבן ובוהק נשר מעל גופו. הוא הניע את ראשו בעצבנות ולפתע - הופס, קרן השנהב הבוהקת פשוט נשרה מראשו ונחתה על הקרקע.

רק אז פתאום נראה שהבין מה שמתרחש. כל הסוסים ואני עמדנו ובהינו בו בתדהמה. הוא הביט בנו, ואז הוריד מבטו אל גופו, ואל הקרן על האדמה הרטובה. ואז קלטתי את זה: הוא לא חד קרן  בכלל, ואפילו לא פוני,  הוא חמור.  למולי ולמול כל הסוסים עמד חמור חום קטן ורטוב.

אט אט הם התחילו  הסוסים לחזור לאורוות. החמור המשיך לנעור ולרקוע ברגליו באדמה בחוסר חינניות משווע.  המשכתי לשבת על הסוס החום, שפנה גם הוא והחל ללכת לעבר האורוות. הפניתי את  ראשי לאחור והסתכלתי על החמור . ריחמתי עליו קצת.

 

 

עומר בארי, בן  32. קובץ סיפוריו הראשון קרוס אטלנטיק הופיע ב 2014.

אנחנו ממש אהבנו!
  • הוספת הערה

שכחת סיסמא?

הזינו את כתובת המייל שלכם לקבלת מייל לשחזור סיסמה


שליחה