דיוקן חטוף של אנשי ספרות

אסי דיין

אהבתי את האיש  המוכשר כל כך, המרגיז , המתסכל, המייאש, העדין-נפש הזה. ואני בנאדם סבלני שעבד עם עשרות סופרים ידועים , ועד שהגעתי לאסי , כבר הספקתי ללמוד הרבה על טבע האדם.כל סוגי ומיני האדם. אבל, כמו שאומרים באמריקנית – שום דבר לא הכין אותי לאתגר הזה. לעבוד בעריכה עם אסי היה הכי מרתק והכי מעצבן. הוא לא אהב שום הערות ביקורת והגיב בתוקפנות ובעוקצנות בתחילה, מאוחר יותר – בשקט מאיים והכי מאוחר, בחיוך מזלזל. אבל הוא לא זלזל. הייתי צריך לעבוד קשה כדי לרכוש את אמונו. לדעתי לא נתן אמון באף אחד. היה מופיע לעתים מסטול , מגחך, מצחקק אבל – לא ייאמן – עדיין צלול כפעמון בתולי. הוא תכנן לכתוב כמה ספרים. ספר אחר מדי שבועיים-שלושה. התעקשתי, ויצאו ממנו  כעשרה עמודי מחשב התחלת ספר שנקרא "ארץ השטות". ואז היה משבר כתיבה ארוך. ואחרי המון נידנודים נפגשנו  שוב ואז בישר לי שהחליט לנטוש את אותו הספר וכבר התחיל לכתוב את הבא שנקרא: "חיי ושקרים אחרים", שגם הוא הסתיים אחרי כמה עמודים. היה ברור שהוא כבר מתכוון לסיים את הופעתו עלי אדמות. ולזה דווקא ידע לעשות סוף.

 

פרסום ראשון: אסי דיין. קטע מהספר שלא נכתב, " ארץ השטות" , 2004.

 

גם הבוקר, כמו בעשרת הימים האחרונים הוא רשם בפנקס שהיה מונח על השולחן שבצד המיטה:

"23.11. אבי ואחותי מקימים  גדוד צנחנים לטובת מצנח חדש שנראה  כמו ביצה וקוראים לו " קומפאקט". אני לא מבין מה יש להם להתעסק  בזה,  בעיקר אחרי שכבר  ניסיתי את המצנח הזה והוא לא משהו. הם עסוקים מדי  מכדי לענות לי. אבי צונח  לשם הדגמה  ואני עם סטופר  שמוכיח  כי הוא מפגר  30 שניות מול צניחה רגילה, קרבית..אחותי דואגת שהרס"ר  בקורס יזרוק אותי מאיזור הנחיתה, כי קרובים עם סטופרים שהביאו מהבית לא נחשבים, ואני בוכה.....(חסר). ..גולדה מנשקת אותי ברכות."

גם עכשיו לא טרח לקרוא את החלום  ומיהר למטבח היכן שבשתי תנועות זריזות קילף קלמנטינה ובלע אותה בשתי נגיסות. אחר כך  הלך להשתין כדי להיפטר מהזיקפה שכאבה  לו, כך ניחש, בשל איזה חלום אירוטי שלא נשמר בזיכרונו.

אנחנו ממש אהבנו!
  • הוספת הערה

שכחת סיסמא?

הזינו את כתובת המייל שלכם לקבלת מייל לשחזור סיסמה


שליחה