שיחות רדיו - מדברים לאוויר

ביבליומניה

הפעם אני רוצה לספר על מחלה, מחלת נפש שנקראת ביבליומניה. וכך היא מוגדרת:

"הפרעה נפשית כפייתית שהלוקים בה מתאווים  להריח ספרים ,לגעת בהם , לרכוש אותם או להשיג אותם בכל דרך שהיא. זוהי מחלה בלתי נשלטת  שעלולה לפגוע בבריאותם של החולים ובקשריהם החברתיים."

וצריך להבחין בין ביבליומניה להפרעות דומות כמו ביבליוקלפטומניה, התשוקה לגנוב ספרים וגם מהביבליופאגיה, שהיא מופרעות עוד יותר מופרעת:   תאווה בלתי נשלטת  לקבור ספרים.

בפעם הראשונה קראתי על המחלה הזאת , הביבליומניה, שכל כך מוכרת לי אישית ונפשית , בספרו של אייזיק ד'יזראלי, אביו של ראש ממשלת בריטניה בתקופת המלכה ויקטוריה – ד'יזראלי. אייזיק האב שהמיר את דתו לנצרות היה ללא ספק עכבר ספרים חולני. הוא כתב ספר נדיר שנקרא בערך  " קוריוזים בספרות" או, "מוזרויות הספרות" , אוסף רשימות קצרות כמעט בכל נושא ספרותי ידוע בימיו. הוא כתב : "אספנות ספרים לשמה  פגעה באותם רפי שכל שדימו לעצמם שדי בצבירת ספרים כדי לרכוש דעת. הספריות המבולבלות שלהם הפכו לבית קברות לספרים או לבית המשוגעים של הרוח האנושית". רוצים דוגמא ? כמובן, דון קיחוט של סרוונטס הגדול, שאיבד את שפיותו מרוב ספרים. ומספרים על תלמי השלישי  מלך מצרים שסירב לספק חיטה לספינות האתונאים הרעבים  - עד שיתנו לו, לספרייה הגדולה באלכסנדריה  את כתבי היד המקוריים של המחזאים איסכילוס, סופוקלס ואארופידס, וגם מספרים על קיסר סין , בונה החומה הגדולה שציווה לסמן בברזל מלובן כל אדם שנתפס מסתיר ספר בין חפציו. 

הביבליומניה הייתה תמיד נושא  מועדף על הסטיריקונים: לוקיאן, הסטיריקן הרומי בן המאה הראשונה לפני הספירה מסתלבט על אספן ספרים אובססיבי: למה אתה רוכש כל כך הרבה ספרים? הרי אתה כמו  קרח שקונה לעצמו מסרק, או עיוור שרוכש ראי גדול, חרש שקונה כלי נגינה"..

אבל , לוקיאן הזה לא באמת הבין את מהות הביבליומניה. לגבי הביבליומן הסטלן, תוכנו של הספר חשוב , כמובן, אבל הכי חשוב זו התחושה הפיסית המגע, הריח, הצורה. לביבליומן האמיתי שהוא בדרך כלל בנאדם משכיל, מה שבאמת קובע בסופו של דבר זה הקנקן ולא מה שבתוכו. היחס שלו אל הספר הוא קודם כל באמצעות החושים, ורק אחר כך גם בשכל. ויש לי על זה סיפור אמיתי, כפי שדווחה בעיתונות בידיעה הבאה: ואני מצטט: "קנס בסך ארבעת אלפים לירות סטרלינג הוטל  על מרצה בכיר באוניברסיטת אוקספורד שנמצא אשם בגניבת ספרים מספריית האוניברסיטה. בביתו נמצאו מאות ספרים יקרי ערך בשווי של עשרים אלף לירות סטרלינג. המרצה הודה  על המעשה בפני חוקריו ואמר: אני אוהב ספרים עתיקים בקרבתי. הריח של הספרים האלה עורר בי תשוקה עזה לקחת אותם אלי. לא הצלחתי לעמוד בפיתוי" סוף ציטוט.

אבל האם באמת היחס של הביבליומאן לספר כחפץ כל כך מוזר? פרנסיס בייקון, הפילוסוף הבריטי  כתב: " ספרים מסויימים יש לטעום, אחרים יש לבלוע, ואת מיעוטם יש ללעוס ולעכל" . נשמע מופרך?  אבל הרי זה מוכר לנו עוד מהמקורות שלנו , כמו שכתוב בספר יחזקאל: " ויאמר אלי ,  בן, אדם, את אשר תמצא אכול. אכול את המגילה הזאת" וממשיך:" בן אדם בטנך תאכל  ומעיך תמלא את המגילה הזאת" . ומהו המנהג לנשק את ספר התורה , אם לא התשוקה למגע החושני של השפתיים בכתוב?

יש ויכוח בין החוקרים אם הביבלומניה היא מחלה תורשתית או נרכשת. האם היא מדבקת? וקראתי שיש משווים את התנהגות הביבליומן  להתנהגות מינית סוטה שאינה ידועה לחוק מפני שפוגעת רק בבעל העניין, ולא באחרים. והכי חשוב: יגידו לכם שכל הסיפור הזה כבר לא רלוונטי בעידן האלקטרוני. איזה ריח , איזה מגע יש כבר לאי בוק קינדל?  אז זהו שמי שטוען כך לא מבין בכלל מהי ביבליומניה. כי הרי המדובר בדרך כלל בספרים עתיקים. ספרים ממש. וגם כשביבליומן משתמש באינטרנט האלקטרוני ,הוא מחפש את אותו הדבר הנחשק, לא וירטואלית אלא  רק פיסית, עם החושים,  למשל במודעה הבאה שהופיעה ברשת:

"מעוניין בספר...כזה או כזה..- ומוכן לשלם ברוחב לב אם הספר שיוצע יהיה כרוך  בעור  מרוקו ובצבע אדום עז - " סוף ציטוט. ואני מוכן להמר שהיה מוכן להתפשר על כל ספר עתיק אחר  בכל נושא שבעולם, ואך ובלבד שיביא לו את הסיפוק הזה של  המראה המצודד, של הריח, ושל רכות המגע. כי אם לא כך , הוא לא ביבליומן אמיתי.

אנחנו ממש אהבנו!
  • הוספת הערה

< חזרה לעמוד הבית
חיים פסח

חיים פסח הוא עורך ספרותי, מבקר ספרות ומתרגם ישראלי. הוא נולד וגדל בתל אביב, בה הוא חי גם היום. הוא נשוי ואב לבן.

שכחת סיסמא?

הזינו את כתובת המייל שלכם לקבלת מייל לשחזור סיסמה


שליחה