מקבילים מחכימים

מקבילים משכילים :יונה, אוריון

השוואות מחכימות:

 

אחד הנושאים הכי מרתקים, למי שאוהב לקרוא לרוחב, ולא להסתפק בערוץ  תרבות אחד – הוא לגלות  דמיון נושאי בין תרבויות וטקסטים בשפות שונות ורחוקות בזמן ובמרחב. לפעמים הדמיון ניתן להסבר, ולפעמים רבות – לא. אפשר להבין איך מוטיב  מעשה אהבה בין אח לאחות אולי התגלגל מהטקסטים המצריים הקדומים אל הסיפור במקרא (להלן).  אולי גם  הקרבן ילדים לקיום נדר או  כמין הוכחה לאמונה אבסולוטית -  עקדת יצחק כדוגמא לאחרון,  והמעשה בבת יפתח ובתו של אגממנון (להלן) -  כדוגמא לראשון. אבל איך אפשר להסביר צירוף מקרים  כמו תיאור מות העש בין הטקסט של דה וינצ'י למסה של וירג'יניה וולף בהפרש של מאות שנים ובתרבויות שונות (להלן). או -  וזה באחת הפנדות הבאות, המדור זה -  דמיון מוזר בנושא ובתיאור בכתבה של גברת יפנית מהמאה ה 14 ואשת אצולה צרפתית בספרה מהמאה ה 18?

 

במסגרת המדור " מקבילים מחכימים"  כבר הופיעו בפנדה ( אפשר לגגל  למטה)  ההשוואות הבאות:

*   אהבת אח לאחותו, אהבה אסורה בסיפור אמנון ותמר  ואותה סוג אהבה – מותרת, בטקסט     מצרי קדום מהמקראי.

 *    מות העש – על פי ורג'יניה וולף במסתה הידועה בשם זה, ומות העש ביומנו של ליאונרדו דה וינצ'י.

 *  שני אבות שהקריבו את בנותיהן: אגממנון מצביא היוונים במלחמה נגד טרויה , כנגד יפתח השופט המקראי

 

והפעם: יונה הנביא מספר יונה,  כנגד אוריון המשורר , כמסופר אצל הרודוטוס.

 

                                            *

 

סיפורו של אוריון

             *

 

פריאנדרוס היה בנו של  קיפסלוס, זה שמסר לתריסבולוס את דבר הנבואה ופריאנדרוס היה טירן קורינתוס. הקורינתים מספרים (ובני מתילני מסכימים עמם) שזכה במהלך חייו לראות פלא גדול  : את אוריון  רוכב על דולפין  מתימנה ועד לכף  טימארו. אוריון זה שהיה נגן הקתרוס  הגדול מכולם  בזמנו  לימד בקורינתוס והמציא את המשקל הדימטרי. אותו אוריון, אחרי  שבילה שנים רבות בחצרו של  פריאנדרוס חשקה נפשו לנסוע לאיטליה ולסיציליה ואחרי שצבר כסף רב  ביקש לחזור לקורינתוס.  ומספרים שכאשר יצא מטאראס (מטראנדה) ןמכיוון שלא  בטח באיש לבד מבני קורינתוס,  שכר ספינה עם צוות קורינתיים. וכשהגיעו עד לב הים זממו המלחים לקחת את כל כספו ולהשליכו לים. והוא,, כשגילה את המזימה, התחנן לפניהם שיקחו את כספו ויחוסו על חייו ולא הצליח לשכנע אותם והמלחים אלצו ואותו לבחור: יהרוג את עצמו וייקבר באדמה או יקפוץ לים. וכאשר מצא עצמו אוריון במבוי חתום ביקש – מכיוון שכבר נפלה ההחלטה -  שירשו לו לעמוד בחרטום הסיפון לבוש במדיו המיוחדים והבטיח שכאשר יסיים לשיר את שירו יקפוץ לים. הצעתו זו התקבלה על דעתם של הימאים כי רצו לשמוע את שירתו של המשורר הגדול מכולם והם התקבצו במרכז הסיפון. אוריון  לבש את בגדיו המיוחדים, לקח את הקתרוס בידיו עמד בחרטום ושר את השיר "חוק הצדק" וכשסיים קפץ ללא היסוס לים כמות שהיה ואנשי הצוות המשיכו בדרכם  לקורינתוס. ומספרים שדולפין הרכיב את אוריון על גבו עד לטאינארו. וכאשר נחת בחוף הלך בבגדיו הרשמיים עד לקורינתוס וכשהגיע סיפר מה שאירע לו. פריאנדרוס שלא  האמין לסיפורו אסר על אוריון ללכת לכל מקום שהוא וחיכה לבואם של הימאים. וכשהגיעו שאל אותם מה לה בגורלו של אוריון והם ענו וחזרו ואמרו שהוא חי ושלם באיטליה וטוב עשו שהשאירו אותו  בטאראנדה ופתאום הופיע אוריון לנגד עיניהם  כפי שנראה כשקפץ מהספינה. והם נדהמו וחזרו בהם  והודו בפשעם. כך מספרים בני קורינתוס ובני לסבוס ופסל ברונזה לא גדול של אוריון נמצא בטאנארו – אדם רוכב על דולפין.

                                                   *

(תרגמו מיוונית מנוסח מעובד של הרודוטוס: דספינה שרמיסטר וחיים פסח)

 

                                                   *

 

                         

 

יונה פרק ב

א וַיְמַן יְהוָה דָּג גָּדוֹל, לִבְלֹעַ אֶת-יוֹנָה; וַיְהִי יוֹנָה בִּמְעֵי הַדָּג, שְׁלֹשָׁה יָמִים וּשְׁלֹשָׁה לֵילוֹת.  ב וַיִּתְפַּלֵּל יוֹנָה, אֶל-יְהוָה אֱלֹהָיו, מִמְּעֵי, הַדָּגָה.  ג וַיֹּאמֶר, קָרָאתִי מִצָּרָה לִי אֶל-יְהוָה--וַיַּעֲנֵנִי; מִבֶּטֶן שְׁאוֹל שִׁוַּעְתִּי, שָׁמַעְתָּ קוֹלִי.  ד וַתַּשְׁלִיכֵנִי מְצוּלָה בִּלְבַב יַמִּים, וְנָהָר יְסֹבְבֵנִי; כָּל-מִשְׁבָּרֶיךָ וְגַלֶּיךָ, עָלַי עָבָרוּ.  ה וַאֲנִי אָמַרְתִּי, נִגְרַשְׁתִּי מִנֶּגֶד עֵינֶיךָ; אַךְ אוֹסִיף לְהַבִּיט, אֶל-הֵיכַל קָדְשֶׁךָ.  ו אֲפָפוּנִי מַיִם עַד-נֶפֶשׁ, תְּהוֹם יְסֹבְבֵנִי; סוּף, חָבוּשׁ לְרֹאשִׁי.  זלְקִצְבֵי הָרִים יָרַדְתִּי, הָאָרֶץ בְּרִחֶיהָ בַעֲדִי לְעוֹלָם; וַתַּעַל מִשַּׁחַת חַיַּי, יְהוָה אֱלֹהָי.  ח בְּהִתְעַטֵּף עָלַי נַפְשִׁי, אֶת-יְהוָה זָכָרְתִּי; וַתָּבוֹא אֵלֶיךָ תְּפִלָּתִי, אֶל-הֵיכַל קָדְשֶׁךָ.  ט מְשַׁמְּרִים, הַבְלֵי-שָׁוְא--חַסְדָּם, יַעֲזֹבוּ.  י וַאֲנִי, בְּקוֹל תּוֹדָה אֶזְבְּחָה-לָּךְ, אֲשֶׁר נָדַרְתִּי, אֲשַׁלֵּמָה:  יְשׁוּעָתָה, לַיהוָה.   יא וַיֹּאמֶר יְהוָה, לַדָּג; וַיָּקֵא אֶת-יוֹנָה, אֶל-הַיַּבָּשָׁה. 

 

 

                                                          *

הסיפור המוזר  של יונה  שמצווה לצאת לנינווה, למעשה - במשימה מיסיונרית, מנסה להתחמק ורק כשנכנע ניתנים לו חייו במתנה. לעומתו, לסיפור על אוריון אין שום לקח תיאולוגי:  יצא אל הים במטרה לחיות חיים טובים בקורינתוס  עם כל ההון שצבר. יונה מנדב את  חייו ומבקש מהמלחים שיטילו אותו לים כדי להרגיע את הסערה. המלחים ששכר אוריון  רק רודפי בצע. ואוריון לא מנדב שום דבר ומתחנן על נפשו – ללא הועיל. כל אחד מהשנים ניצל בדרך נס: יונה בבטן "דג גדול" , אוריון – על גב דולפין שהופיע פתאום משום מקום. שום התערבות על-טבעית אינה נרמזת בסיפורו.

 מה אנחנו יודעים על האיש יונה? כמעט כלום. הוא מונע בפחד. פחד אלוהים ופחד המוות. על אוריון דווקא יודעים  על פי המסופר: שהיה גדול המשוררים שליוו את שירתם בקתרוס ולימד שירה. ופה המקום להסביר שמשוררים יוניים בעת העתיקה  היו כל כך נערצים שכל "הופעה" שלהם הייתה שווה כסף רב, וכך עשה אוריון את הונו. ולבסוף: אפילו המלחים ששכר, האכזריים רודפי הבצע שהשליכו אותו לים בעבור כספו – גם הם היו שבויים באהבת השירה, והיו מוכנים להעניק לאוריון – לא את חייו – אבל את משך הזמן שישמיע להם את שירו, בטרם ישליכו אותו המימה.

                                                             *

 

אנחנו ממש אהבנו!
  • הוספת הערה

שכחת סיסמא?

הזינו את כתובת המייל שלכם לקבלת מייל לשחזור סיסמה


שליחה