דיוקן חטוף של אנשי ספרות

דיוקנאות: יוסף מונדי, חזי לסקלי.

השנה ימלאו 24 שנים למותו של המשורר חזי,לסקלי , אותה השנה בה מת  חברי  המחזאי יוסף מונדי. . שני יוצרים גדולים ושונים מאוד אחד מרעהו. מונדי היה תמיד , בכל שעה ביום או בלילה נתון בהתרגשות, אולי מוטב – בלהט, בין  פרצי צחוק  לפרצי זעם  .  הוא היה שרוי תמיד  בכל רגע נתון בשאלות חברתיות ומטאפיסיות הנוגעות לכל הסובב אותו. מחזותיו שאין להם אב ואם במחזאות העברית, אינם מועלים עוד : המבשר, מושל יריחו, זה מסתובב ואחרים –  כולם נוגעים בנקודות המהותיות ,הכאובות והרלוונטיות ביותר לנו, כישראלים וכיהודים.

חזי היה בעל מזג צונן, לפחות כלפי חוץ, מאופק, מדוייק בעל פה ובכתב, ובוחן את סביבתו הקיומית בהיגיון צונן וחד. מבין השניים המתים,  כל אחד בנסיבות הטראגיות שלו, מקומו של חזי נקבע, עוד בחייו בקנון של השירה העברית., וכך הבנתי שיועד לו, כבר אז , כשערכתי את סדרת השירה בעם עובד  ובחרתי להוציא את שני ספרי השירה הראשונים של חזי. אפילו שאז, חשתי אינטואיטיבית שעם שירתו של חזי  משהו חדש התחולל בשירה העברית, שאינו מתכתב עם שום שירה עברית שקדמה לו.

למעשה המדובר בשני יוצרים בז'אנרים שונים, מחזאות ושירה  המחדשים הגדולים בשנותיהם -  כל אחד בתחומו ,  שבילו שנים רבות במדינות אחרות ובשפות אחרות ושהגיעו ליצירה העברית כמין  זרים מעולם אחר, כתבו עברית מחוץ לכל  המוכר ונעלמו מבלי להשאיר אחריהם שובל של ממשיכים.

 

 

                                                          *

"אני עדיין חייב להחזיק מעמד, לא לברוח למתיקות של  אי-אחריות , לשאת את המצב פנים אל פנים כמו בקרב נאלח  שבו הדם זורם מפצעי  ועוטף את ראשי בהילה של אש."

יוסף מונדי,השיבה לשום מקום. ספריית פרוזה. עורך הספר,  יוסי קריים

                                                            *

 

"....צורתם  של הקווים הבלתי מנוצחים  החונים וחונים  על הדפים שלשנו 

ללא חשד ומשחיתים  כל מנגנון  יציב וכל רגש נוסע

מנוף ללא בית

אל בית ללא נוף"

                                                             *

חזי לסקלי, השנים והשנים והשנים. מתוך "אצבע", ספרו הראשון, הוצאת עם עובד. עורך הספר: ח.פ.  

אנחנו ממש אהבנו!
  • הוספת הערה

שכחת סיסמא?

הזינו את כתובת המייל שלכם לקבלת מייל לשחזור סיסמה


שליחה