סופרים יהודים בגרמניה

איך זה קרה, שבמשך כעשרים שנה בלבד  התחוללה פריחה מדהימה שכזאת, ולמה דווקא שם ולמה  דווקא אז?  אינני מכיר תקופה כלשהי בתולדות היהדות שהתברכה בכל כך הרבה יוצרים מפוארים ובמשך זמן קצר כל כך, בעיקר בין שתי  מלחמות העולם בגרמניה. בין עשרות הידועים הסופרים היהודים כותבי הגרמנית:  אלזה לאסקר שילר, נלי זק"ש, פאול צלאן, ולטר בנימין, תיאודור אדורנו , ליאון פויכוונגר, יעקב וסרמן, יוזף רוט, ורבים אחרים .זה היה תור זהב של הסיפורת, השירה וההגות של יהודים בעת החדשה.

כאן המדובר בפחות ידועים שבהם, טעימה קלה, לרבים – היכרות ראשונה. מדוע דווקא אלה הושכח? אולי כי לא עסקו בנושאים יהודיים, כי  נטמעו בתרבות ארצם  ולא התחברו לתנועה הציונית.  אולי. אך זוהי תשובה חלקית. הם נשכחו ומושכחים, על אף שנולדו יהודים  כי היו ברובם לוחמים למען חברה שיוויונית, סוציאליסטים, מהפכנים קומוניסטים ואנרכיסטים –. ולא נמצא להם מקום בזיכרון הלאומני והרכושני כאן.

 

                                                       *

 

קורט טוכולסקי  1935-1890,

 

 

עיתונאי, סטיריקן, סופר ,מחבר מחזות סאטיריים בעלי אופי פוליטי, ב 1914 נטש את היהדות,  סוציאליסט ופציפיסט. עם עליית הנאצים לשלטון נשרפו כל ספריו. ב 1935 מת מכמות מופרזת של כדורי שינה. בעברית הופעה רק אסופה של כתבותיו בעיתונות "על קצה המזלג" בתרגומו של יוחנן ארנון. כמה מדבריו:

 

                                                          *

 

"במשך ארבע שנים היו קילומטרים רבועים רבים של אדמה בהם היה הרצח חובה, ובה בשעה היה הרצח אסור באיסור חמור במרחק של חצי שעת נסיעה משם. האם אמרתי רצח? ודאי שכן. חיילים הם רוצחים"

1931

                                                            *

 

"אבינו שבשמים, שבראת  את הזחלים שבגבינה ואת היטלר, את כלבי נקניק  ואת אברכי  הכהונה השחורים והאדומים ביותר."

1931

 

                                                              *

"בחורי החייל כמו מוסוליני  או הסמל היטלר, יותר משהם מתקיימים על כוחם שלהם,  הם מתקיימים בזכות היעדר האופי  של יריביהם..

אני חש סביבה נדידה חרישית. הם חוגרים מותניהם  לקראת המסע לרייך השלישי."

1932

                                                              *

 

אריך מיזאם (1934-1878)

 

סוציאליסט-אנרכיסט, מסאי, משורר ומחזאי. מכלל יצירתו  ככל הידוע, תורגמו רק כמה שירים  שלו לעברית בידי מרדכי אבי  שאול  ויאיר אור.  כתב טקסטים סאטיריים על הנאצים שהרתיחו את גבלס. נרצח במחנה הריכוז אוריינייבורג .

                                                      *

 

מהו האדם? קיבה ושתי זרועות

מוח קטן ופה גדול

ונשמה אחת – השם ירחם

 

מה חייב האדם לעשות? חייב הוא  לישון ולחשוב

לאכול ולהתמקח,  ולנהוג בעגלות

להלוות בריבית וקצוצה עם אגורה שחוקה שלו

להתפלל ולאהוב ולקלל ולשנוא

לקוות ולאבד את מזלו –לסבול ככלב מעונה.

                                                         

מגרמנית, יוחנן ארנון

 

 

                                                            *

 

אני מזמין אתכם לרקוויאם

 

 

אני מזמין אתכם לרקוויאם

אל מול גל-עד חומת המוות

אהובתי, אבלי, זעמי  וכאב בתווך.

עטרת  זר פרחים אקלע מהם.

 

אם בני אדם אתם עדיין

אל נא תמריטו זר הדרי

אך שימו לב: על קבר בור טרי

מדווה טרי  שופך לבו כמים.

 

היום הנוכחי אינו מכיר  בתמול

על אף זימרי תהילה ואלף "יזכור" שנערך -

 רק זיכרו של יוצר עתידות  לא יישכח -

 רק ספר הקורות  ישב במשפט. ולא יחמול.

 

 מגרמנית, מרדכי אבי שאול

 

                                                         *

 

 

 

קארל וולפסקל 1869-1948 ,

סופר , משורר  ומחבר דרמה. תרגם לגרמנית יצירות  בעשר שפות שידע ובהן עברית. "הקול המדבר" אוסף משיריו הופיע בעברית ב1941.

 

 

מתי אדע מנוחה

 

מתי אדע מנוחה? המפלצות צוחקות,

נושב אלי הכפור  מלהט התהום

ער עלי להיות  בכפור מדבריות

ארוך היה היום

הלילה הוא איום.

 

ודרך חתחתים עוד לפני נמתחת

שירת הקסם בי המתה ועוד  תהום

היכן הם הימים בהם  ישבנו  יחד?

ארוך היה היום

הלילה הוא איום.

 

                                                                   *

 

 

קרל קראוס , 1874- 1936

 

סופר, מסאי, מחזאי ומשורר. מגדולי הסטיריקנים הגרמנים במאה העשרים. פרש מהיהדות  ב 1899 ושנה לפני כן תקף את בן עירו, תיאודור הרצל בכתב פולמוס: "נגד הציונות ונביאה". בטור הקבוע שלו בעיתון "הלפיד" תקף את השחיתות  בחברה ובפוליטיקה. היה נואם מחונן ואף זמר.  יצירתו הגדולה  היא המחזה הארוך  - ימיה האחרונים של האנושות.

המסה שלו: על שפה, מחשבה, וכתיבה " תורגמה לעברית והופיעה בכתב העת דחק, 2015.

                                                      *

קרל קראוס. קטע ממאמר "כאן יורקים גרמנית" שתרגם דן דאור.

 

 

"...היש בעולם  עוד תרבות, זולת הגרמנית, הרואה עצמה תמיד כאילו זה עתה נולדה, והממנה  בכל רגע ועדה שתפסוק  הלכה בעניין שפת הדיבור שלה? המפרסמת צווים כיצד יש לדבר , ומאיזה מילים יש להימנע?  המוסיפה למאות האיסורים המתבלים  את החיים כאן -  שכן נועם התמציתיות אינו  בבחינת דיבר – גם החלטה על סדר  דיבור, כשם  שהחליטה על סדר הליכה, ואשר, מאחר שהשפה איננה אלא בגד, מעשה קונפקציה, מייחסת את החשיבות הגדולה ביותר להכנסת סדר  בטרם תצא מהמפעל , בעוד שלאיש אין  התנגדות לכך  שכל שוליית זבנים  יירק בגלוי לתוך מעיין השפה. אלא שהגרמנית היום אינה שפה כלל, אלא מין עסק בנמצא יחד  עם כל הממסד  ב"שלבי הקמה" , ושיש להתאימו  לדרישות הלקוחות. ושמשום כך  אין הוא מקבל את עצמו כמובן מאליו  ושכל יום עשוי להביא הפתעות...הגיע הזמן שיחד  עם המילים הזרות יחסלו  גם את המילים הגרמניות האחרונות ושלבסוף  - על מנת להיפטר מכל הקשיים – יתרגמו לאספרנטו  לא רק את איפיגניה , אלא גם את כל אותן  מחשבות שהבריות  משתפים בהן זה את זה במשך כל היום כולו."

                                                                 *

 

מתוך השיר "החרוז":

 

חרוז הוא  חסד הלשון

ולא תוספת של  כשרון

 

באשר מקום לו במשפט

שם הוא נולד בבת אחת.

 

אינו נודד בלי תפקיד

בין בתי שיר כפרזיט

הרי הוא גוף, ולא חלוק

שפה רחב הוא, שם הדוק.

 

לא נוי של ריק, לא תיפלה

על תל קברה של  המילה

 

אינו  תבלין, אינו דגדוג

אלא מזון הוא וזיווג

 

שני הגיגים  אשר הסכימו –

להם נמל של מבטחים הוא.

 

עמוק  עמוק או שטחטח

ככסף אשר בו צמח

 

הוא כה תמים או כה תפל

כרגש שאותו גידל

..............................

 

רק מה שמאליו יצלח

מרחם הלשון הוא גח –

זהו חרוז. לא זה המרוקח.

 

 

מגרמנית , יצחק עקביהו

          *

אנחנו ממש אהבנו!
  • הוספת הערה

< חזרה לעמוד הבית
חיים פסח

חיים פסח הוא עורך ספרותי, מבקר ספרות ומתרגם ישראלי. הוא נולד וגדל בתל אביב, בה הוא חי גם היום. הוא נשוי ואב לבן.

שכחת סיסמא?

הזינו את כתובת המייל שלכם לקבלת מייל לשחזור סיסמה


שליחה