שיחות רדיו - מדברים לאוויר

שירי המלחמה של האנגלים

שיחת רדיו.  שירי המלחמה  של האנגלים

 

את ערב  כניסתה של בריטניה למלחמת העולם הראשונה חגגו  ההמונים ברחובות לונדון  וקדמו בתשואות את המלך ג'ורג' החמישי שיצא למרפסת ארמון  באקינגהם לברכם.

רוב המבוגרים שבינינו חוו זאת במלחמה זו אחרת אצלנו בישראל: תחושת ההתעלות , ההתלהבות , האופוריה עם הכרזת המלחמה על האויב השנוא שמיד, וללא רחמים נרמוס עד עפר. גם המשוררים האנגלים נסחפו  בגל העצום הזה : היה זה דור רומנטי שעדיין לא ידע מלחמת עולם,  כל מלחמה באשר היא במהותה היא חסרת שחר, אבל  מלחמת העולם הראשונה נראית בדיעבד המטורפת מכולן.. כולם האמינו שזו תהיה המלחמה שתשים קץ לכל המלחמות מאז ואילך, יוצאים להכות את "ההונים" (כינוי גנאי לגרמנים)  - עושים סדר וחוזרים הביתה עטורי ניצחון.

שני ספרים שתורגמו לעברית (בסדרה שלי ובעריכתי, ח.פ.)  נותנים תמונה מקפת ומעמיקה על הלוך הרוחות הזה:: "זיכרונותיו של צייד שועלים" של זיגפריד ששון , ותיכף אספר עליו , ו"שלום ולא להתראות" של רוברט גרייבס , בתרגומו של מאיר ויזלטיר.  גרייבס מספר על פגישתו הראשונה עם ששון לפני שהחל להשתתף בקרבות. ששון כתב אז שירים  רכים, אסתטיים ברוח הימים שלפני ההלם: "שובו לברכנו, צבעים שני  שמחתי/ ולא האדום הנורא של המתים.." ובמקום אחר: " המלחמה נטעה בנו חכמה/ ובלוחמנו לחופש אנו חופשיים".  יותר מכולם הדגים את הנאיביות הזאת המשורר הפטריוט רופרט ברוק  בשורות המפורסמות שלו:  "  רק זאת חשבו עלי/   שיש מקום בחלקת שדה זרה שהוא לעולם אנגליה" . וגם זאת על תחושת ההקרבה: " לא להם  לשאול מדוע/ רק הזכות לעשות ולמות". אלא שעם מראות הגופות המרוטשות  "שמהר הופכות לזבל" -  השתנתה הנימה.

רק גרייבס וששון שרדו את המלחמה.  וילפריד אואן  נפצע, החלים ונורה כמה שעות לפני שהוכרזה שביתת נשק. ב"הערה על שירת המלחמה"  שלו מרמז ט.ס. אליוט שאמת המידה, לדעתו, ומותר להתווכח על זה, היא עד כמה מסב משורר המלחמה את חוויתו האישית למונחים של יומיום -  ובוודאי היה מכתיר את אייזיק רוזנברג כמי שהצליח בכך יותר מחבריו. ואולי הפריעה לאליוט, שלקה באנטישמיות, זהותו היהודית של המשורר :  ששון , שמוצא משפחתו מעיראק, היה בריטי מהאלפיון העליון, שקיבל חינוך משובח ונינוח מבחינה כלכלית ואולי אפילו קצת סנוב. רוזנברג  לעומתו , יהודי ממזרח אירופה  ממשפחה שחיה על סף רעב ברובע ויטצ'אפל שבלונדון..הרחק מחיי השפע של ששון  ושל ברוק. המלחמה בחוויתו של רוזנברג לא ערערה את מה שידע קודם לכן. והיה משורר גדול עוד קודם למלחמה. שירתו הגותית  ופחות ישירה משל האחרים : "ברזל הם חיינו/  שבלב עלומינו הותך.." שירתו של רונברג שווה מאמר נפרד ומקיף וככל הידוע לי נתן זך חקר והשקיע בה  חלק מלימודיו. רוזנברג נורה בקרב לפני מאה שנים בדיוק , וגופתו לא נמצאה.

                                                      *

 

(תמצית מאמר נרחב על משוררי החפירות שהופיע במוסף  הספרות של הארץ לפני שנים.)

אנחנו ממש אהבנו!
  • הוספת הערה

שכחת סיסמא?

הזינו את כתובת המייל שלכם לקבלת מייל לשחזור סיסמה


שליחה